מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיר מוסול שבעיראק בשנת 1934. למדתי בבית ספר אליאנס (בי"ס יהודי).

גמרתי בגרות וכשהייתי בעלית הנוער לימדו אותנו עברית.

בשנת 1950 אחרי שסבלנו מהשלטונות, בתי סוהר ועינויים יצרו קשר עם ראש הממשלה העיראקית אז נורי א-סעיד שאמר שאם נוותר על האזרחות העיראקית ונשאיר את הרכוש שלנו נוכל לצאת מעיראק. למבצע עלייה זה קראו מבצע "עזרא ונחמיה".

את הקשר עם יהודי עיראק יצר שלמה הלל שנשלח מהארץ אחרי קום המדינה. שלמה, שהוא יליד עיראק, הציג את עצמו כאנגלי שיש לו חברת מטוסים וסיכם עם בית המלוכה שהוא יטיס את יהודי עיראק ותמורת כל יהודי ישלמו להם כסף.

עלינו לארץ דרך קפריסין כי אסור היה לעלות ישר לישראל. מקפריסין טסנו לישראל, ומשדה התעופה העבירו אותנו לשער העלייה בחיפה. אחרי שבועיים העבירו אותנו לפי בחירה למעברה בטבריה.

במעברה גרנו באוהלים ואחר כך עברנו לצריפונים מפח שהיו לוהטים בקיץ וקפואים בחורף.

לא היו בצריפים מים או חשמל. ברזי מים היו מחוץ לאוהלים וגם השירותים היו בחוץ. למרות זאת הרגשנו שאנחנו במדינה שלנו ואנחנו חופשיים לעומת מה שהיה בעיראק. נשארנו בטבריה שלוש שנים ואח"כ עברנו למעברה בטירה דרומית. גם שם המים והשירותים היו מחוץ לצריפים.

עבדתי בקבוצים בקטיף, ובמבצע ייבוש החולה וסללנו כבישים.

בשנת 1959 עברנו לשכון בקרית-אתא. עבדתי במפעל דשנים וחומרים כימיים לחקלאות למשל: סופר פוספט, אמוניה חומצה גופרתית ועוד.

23 שנה עבדתי בייצור במשמרות, אחר כך מינו אותי למנהל עבודה ואחרי 15 שנה נוספות העבירו אותי להיות מפקח על יצוא סופר פוספט ודשנים נוספים. סך הכל עבדתי במפעל 40 שנה. בשנת 1995 יצאתי לגמלאות.

יש לי שמונה ילדים ותשע עשרה נכדים.

בשנת 2000 טסתי לביקור בלוס-אנג'לס אצל בתי שגרה שם.

ביקרנו בהוליווד ובאתר שמצלמים סרטים, צפינו בתהלוכה בליל חג המולד ועוד. בקרנו גם במקסיקו בעיר טיחוונה שנמצאת בגבול מקסיקו ארצות הברית. אחרי חודש וחצי חזרנו לארץ.