מאגר סיפורי מורשת

בתאריך 27.10.1930 נולדתי בתורכיה. אבא שלי היה זגג, יוצר ומייצר. כילד אני זוכר שחיינו בפחד. התורכים היו זורקים אבנים על היהודים, היו אורבים ליהודים שהולכים בדרך וזורקים עליהם אבנים. כשבגרתי הייתי בחייל הפרשים בצבא התורכי. לאחר מכן עבדתי בבית חרושת  לבדים.

 

בתאריך 10.4.1961 עלינו על מטוס בשדה התעופה באיסטנבול בדרכנו לארץ ישראל. הייתי אז בן 31, היום אני בן 83. הגענו לארץ ישראל ביום העצמאות. באותו היום קיבלנו צריף, מיטה, שולחן, וכיסאות. לאחר שנה קיבלנו בית חדש מעולה ב"קריית מלאכי", אשר על יד צומת קסטינה. שם עבדנו בחקלאות ואחרי שנה עברנו ל"ראשון לציון", הישוב בו אנחנו גרים עד היום.

  

                                       

 

כשהגענו לראשון לציון אני זוכר שהכל היה חולות ורק בתים בודדים, היה מחסור במקומות עבודה וכשהייתה עבודה זה היה בשכר נמוך ומאוד קשה. כעבור שנים ראשון לציון התפתחה: עיבדו אדמות, שתלו עצים, פתחו חנויות ובנו בתים. ברחוב רוטשילד פינת בן-גוריון הקימו את היקב ואת גן העיר הגדול בראשל"צ. שם בין השאר מכרתי את הבלונים שלי. עבדתי בתור גזרן כפפות גם בתורכיה וגם בארץ. אחר כך עבדתי כפועל בניין, ניקיתי בתים של אנשים וחדרי מדרגות. בכל עבודה שעבדתי המשכתי למכור בלונים בכל מיני מקומות בארץ, בשפת הים בחוף ראשון לציון, בתל אביב, באשקלון, בבאר שבע ומזה התפרנסתי, סידרתי את החיים שלי ואף רכשתי בית. הייתי לוקח את הסחורה איתי ביחד ובכל מקום שעבדתי גם מכרתי בלונים. מכרתי בלונים בגן העיר בראשון לציון, מהבלונים התפרנסתי. יצרתי בלונים עם קרניים ושפן. אשתי הייתה עוזרת לי, מוכרת ומסדרת בעגלה את הבלונים המנופחים, 18 שנה עבדתי בניפוח ומכירת בלונים. במהלך חיי נישאתי פעמיים. בתורכיה נישאתי לאשתי הראשונה זימבול. יחד איתה הבאנו לעולם שלושה ילדים: יצחק, יוסף, ולאה. הם גרים בארץ. ויש לי מהם אחד עשר נכדים וחמישה נינים. בתורכיה נישאתי בשנית למתילדה, אתה לא הבאתי ילדים. יחד חיינו כמעט עשר שנים. היא טיפלה בילדים שלי מהנישואים הראשונים שנשארו יתומים מאמם.