מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה איתן. נולדתי בשנת 1932 בתל אביב, אני הבת הבכורה במשפחה. יש לי אח בשם יורם שנולד שתיים עשרה שנה אחריי, בשנת 1944. הוריי יוסף ולאה יפה, עלו לארץ באוניה מפולין. אמי הגיעה מהעיירה קולו בערך בשנת 1927. הם עלו לארץ בשתי דרכים שונות, בהתחלה אבי יוסף הגיע לארץ בתור רווק ,הוא ייבש ביצות באזור חדרה והיה חלוץ וזו הייתה אחת העבודות שלו.

לאחר כמה שנים, נפגשו הוריי בתל אביב ובשנת 1930 התחתנו. גרנו ברחוב מרכז בעלי מלאכה 5 בתל אביב.

סבי יוסף, מצד אמי, נסע לארצות הברית, שם עבד באריגה. הוא הביא לארץ מכונת אריגה גדולה. כשהגיע לארץ הביא את אשתו ושלושת ילדיו: אמי לאה, אחותה בת שבע והאח מנדל. בכסף שהביא עמו מארצות הברית, הוא בנה את הבית עם שותף ברחוב בעלי מלאכה 5, בניין שבו גרנו כל בני המשפחה. אנחנו בקומה ראשונה והסבא והסבתא גרו בקומה שנייה.

סבי וסבתי לא ידעו עברית, הם דברו רק יידיש, ומהם למדתי יידיש. בילדותי נהגתי להיות במחיצת סבי וסבתי שעות מרובות. סבא היה אדם דתי. בכל מוצאי שבת עליתי לדירתם, עשינו הבדלה, סבא נתן לי להחזיק נר גדול בצורת צמה ואני זוכרת זאת כחוויית ילדות.

אבי נולד וגר בעיר בשם "טורק" בפולין. אביו ושלושת אחיו נספו בשואה. לפני כמה שנים, מילאתי בטפסים את שמותיהם ופרטיהם ב "יד ושם" כדי להנציח את שמותיהם ולסייע בתיעוד שמות היהודים שנספו.

למדתי בבית חינוך לילדי העובדים ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב, בבית ספר שיצחק רבין למד בו בזמנו. למחנך שלי בכיתה ח' קראו ישראל כוכבא. יום אחד נכנס המורה לכיתה ובשר לנו כי אליהו גולומב, שהיה מפקד ההגנה, קיבל התקף לב ונפטר. למחרת הלכנו כל הכיתה להלוויה בבית הקברות שברחוב טרומפלדור בתל אביב.

אבי עבד כמנהל עבודה בבית חרושת למוצרי פח "מלפח". בית החרושת היה בסוף רחוב הרצל בתל אביב. באותם ימים הערבים ירו מיפו לכיוון תל אביב ופעם אחת הם ירו לכיוון בית החרושת, בעל בית החרושת ששמו שליגרסקי נורה ונהרג על הגג. הצטערתי מאד לשמוע על מותו כי הוא היה נחמד אליי וכלפי משפחתי והיה קונה לי ממתקים. מאוחר יותר, כאשר גדלתי הבנתי שהיו הרבה סודות בישוב. נודע לי יותר מאוחר שבבית החרושת בו עבד אבי היה סליק של ההגנה.

בילדותי ,אני וחבריי אהבנו לשחק משחקים: קפיצה בחבל, חמש אבנים, תופסת, מחבואים ועוד. למדתי שחייה בבריכה בגיל עשר. הבריכה הייתה בגן הדסה, בו נמצאת כיום עיריית תל אביב.

כמה שנים לאחר מכן, אחרי התיכון, התגייסתי לצבא ושירתי בבסיס הדרכה בתל נוף. בצבא הייתי פקידה ראשית בבה"ד 12 בתל נוף. כעבור שנתיים, לאחר השחרור מהצבא, התחלתי לעבוד בחברת בנייה "מעונות עממיים" בתור מזכירה. החברה הייתה קשורה למפלגה הפרוגרסיבית, גם אבא של שלמה ארצי היה שם. אני לא התעניינתי בפוליטיקה.

בשנת 1955 נישאתי לשמחה, פגשתי אותו דרך חברים משותפים. שמחה היה עורך דין בתחום נדל"ן. גרנו בגבעתיים והוא למד משפטים בירושלים.

שנה לאחר מכן נולד בני הבכור ארז ולאחר מכן נולד לי בן נוסף בשם עומר. כיום יש לי גם שתי נכדות בשם תמר ונועה.

אהבתי לצייר כל השנים, לימים למדתי ציור באוניברסיטה העממית בתל אביב יש לי עד היום ציורים שתלויים בחדרי בבית האבות.

המסר שלי הוא להיות צנועים וישרים להעריך אנשים בדרך נכונה, לא לשפוט אחרים. חשוב ללמוד ולהשקיע במה שעושים. החיים לפעמים לא צפויים וחשוב להיות מציאותי.

הזוית האישית

חנה: נהניתי לספר את סיפורי הילדות שלי ולהתיידד עם התלמידה שעבדה איתי, ליאור.

ליאור: שמחתי להכיר את חנה ולשמוע את הסיפורים היפים.