מאגר סיפורי מורשת

בית הורי

נולדתי בפתח תקווה בשנת 1958 למשפחת יצחק וסימה בלומנטל, ילדה רביעית (הקטנה והשובבה ביותר).

משפחתנו

גדלנו בבניין בעל  שתי קומות ו-ארבעה דיירים. גרנו בקומת קרקע עם 2 חדרים וחצר מאוד גדולה. אני ואחיותיי ישנו באותו חדר על שתי מיטות מחוברות שכל אחת בצד אחר של המיטה, אחי ישן במבואה שבבית (הול).

אבי ואמי היו עסוקים מבוקר עד ערב בפרנסת המשפחה. בבוקר אבי היה עובד בסוכנות היהודית ובערב היה ממלצר בעולם חתונות עד שפרש מהעבודה ופתח מרכול (מכולת שכונתית) בשכונת כפר אברהם בפתח תקווה. התחביב של אבי היה קריאת ספרי היסטוריה ועבודת גינה שטיפח בחצר הבית .

אמי הייתה תופרת מקצועית (את מקצוע התפירה למדה בגטו וורשה) בבתים פרטיים לאנשים מאוד מיוחדים, בנוסף לימדה תפירה בשעות הערב בקורסים מיוחדים בבית, ובשעות הערב היית תופרת לנו בגדים (תמיד היינו לבושים בהידור).

אני כילדה קטנה תמיד התחבאתי בחדר צדדי קטן והקשבתי לשיעורים שאמי העבירה, וכך למדתי את מקצוע התפירה ואהבה לתחום היצירה.

אנחנו הילדים :

אחותי הבכורה ששה – ילידת שנת  1947

אחי משה – יליד שנת 1949

אחותי אסתר – ילידת שנת 1955

ואנוכי שרית – ילידת שנת 1958

גדלנו על ידי מטפלת שהייתה אחות של אמי לילי שמה (לייקו). את המשכורת שקיבלה אמי היא חילקה שווה בשווה לה ולאחותה. את שעות היום היינו מעבירים במשחקים שהיינו ממציאים. משחקי רחוב כמו: מחבואים , 7 אבנים, מחניים, גרמנים ויהודים, הקפות, גו'לים ודגלים, כי צעצועים ומשחקי קופסא לא היו לנו בבית. לי כילדה קטנה הייתה חתולה ג'ינג'ית שהייתה הבובה שלי, היינו הולכות יחד לטייל בעגלה וגם אוכלות מאותה צלחת.

גרנו בשכונת כפר אברהם בפתח תקווה, שבה כל השכנים היו משפחה אחת גדולה מה שהיה חסר בבית אחד היה בבית של השכן. בבקרים הייתה חלוקה בשכונה של קרח (לקירור האוכל במקרר) ונפט (לחימום הבית)  שהגיעו עם עגלה וסוס, אנחנו הילדים היינו מטפסים על העגלה ועוזרים לחלק את הנפט בשכונה, אני כמובן תמיד טיפסתי ראשונה על העגלה ע"מ לתפוס את הפעמון לצלצל שישמעו שהנפט הגיע.

המשפחה שלנו היחידה ששלחה את הבנות ללמוד בבית ספר חרדי "בית יעקב" כשכל ילדי השכונה למדו בבית ספר ממלכתי דתי האזורי "ניר עציון" שבה למד גם אחי. אחרי סיום הלימודים היינו נפגשים בשכונה ומאלתרים משחקים תמיד בקבוצה, עד שקם מועדון בשכונה שבה התקיימו חוגים  לילדים ולהורים כמו: קרמיקה, ציור וריקודי עם, טניס שולחן ופעם בחודש בימי חמישי סרט. ולפני כל חג במועדון, תמיד הייתה מסיבה הקשורה לחג ולי זכורים בעיקר מסיבת חנוכה ושוק פורים הגדול.

המשפחה שלנו הייתה מאוד פעילה בחוגים במועדון, אמי הייתה פעילה בחוג ציור (שבעתיד דאגה גם לצייר לנו ציורים לביה"ס) ובטניס שולחן הייתה שחקנית מצטיינת. אני ואחותי אסתר השתתפנו בחוג ריקודי עם וקרמיקה ורק אחותי הגדולה למדה נגינה.

בערבי שבת היינו הולכים קבוע  לבית הכנסת בשכונה ובשבתות אחרי הארוחה קבוע, היינו הולכים ברגל לבקר את האחים והאחיות של ההורים. אחה"צ היינו כל ילדי השכונה מתכנסים במוסד החינוכי בשכונה "מוסד עליה" ושם ברחבת הדשא הגדול והרחב היינו משחקים משחקי חברה הגדולים מול הקטנים (לא תמיד הגדולים ניצחו).

החגים

בסוכות – היינו יושבים שבועות ומכינים קישוטים לסוכה (לא היינו קונים קישוטים מוכנים). אחותי הגדולה הייתה אלופה בהכנת שרשרת שושנים אדומות, ציפורים מקליפות ביצים, סלסלות מנייר כסף ומניפות. התפקיד שלי היה להכין שרשת ארוכה שתספיק ליצור מגן דוד מתחת לסכך. אנחנו היינו תמיד הסוכה השונה ללא סכך מענפים אלה מקרשים והסוכה הכי יפה ויצירתית מכל הסוכות בשכונה.

בחג הפסח – קבוע היינו מארחים את האחים והאחיות של ההורים לליל הסדר. אנחנו הילדים תמיד עשינו תחרות עם השכנים מי סיים את הסדר הכי מאוחר.

בחג השבועות היינו מקשטים את הבית בפרחים וענפים מעצים וצמח אספרגרוס שהיה מעל כל תמונה בבית. ערב שבועות היו מארגנים לנו לימוד תורה ובסוף הלימוד הייתה חלוקה של ארטיקים שהיה הממתק היחיד שקבלנו. ביום למחרת היה מנהג להשפריץ מים על העוברים והשבים בשכונה.

בשלב מאוחר יותר עזבנו את השכונה ועברנו לשכונה מגבילה שבה ההורים שלנו, פתחו מכולת שכונתית הצמודה לבית. אבי היה עובד במכולת יחד עם אמי ובלילה היה מחלק בקבוקי חלב לבתים. אנחנו הילדים בשעות הבוקר לפני בית הספר קמנו מוקדם ע"מ לעזור בשעות העומס במכולת, אחרי הלימודים היינו עוזרים בחלוקת המצרכים לבתים עם אופניים מיוחדות (תלת אופן).

בשבתות ההורים היו מארגנים קידושים בבתי כנסת ואמי הייתה מכינה פשטידת אטריות ותפוחי אדמה (קוגל) שיהיה ידוע בכל השכונות באזור. התפקיד של אחותי ושל היה לסדר שולחנות ומפיות בכוסות ולשים קיסמים בדג המלוח שעד היום זכור לי הריח החזק.

אחרי שהילדים בבית ההורים התחתנו ועזבו את הבית, ההורים סגרו את המכולת ועברו להתגורר במושב בית מאיר בירושלים עד סוף ימיהם.

הזוית האישית

שרית גנץ: הסיפורים והחוויות שהועלו מחזקים הרגשה שהדורות הקודמים בהחלט יכולים להוות השראה לדור החדש. אני מאחלת לשחר – שתגיע להישגים בכל תחום שתבחר ושהרקע המשפחתי שלמדה עליו יהיה בסיס חזק ובונה בכל אשר תלך.

שחר: סבתא יקרה, היה לי מאוד כיף להיות ולעבוד אתך. למדתי דברים חדשים ומעניינים, ואני רוצה להמשיך לדעת וללמוד. אני מאחלת לך שנה טובה, תרגישי טוב ותמשיכי להיות סבתא נהדרת וגם אמא נהדרת. תצליחי בכל! אוהבת אותך מאוד, שחר.