מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1961 התחתנה סבתי וב 1970 הולידה סבתי את אמי ואת האח שלה התאום. אחרי 3 ילדים שנולדו קודם. החיים באורוגוואי היו בסדר. ילדיה הלכו לביה"ס. היא נשארה בבית לבישולים ועבודות בית. התקשורת עם האוכלוסייה הזרה הייתה טובה.

 

הייתה תקשורת טובה מאוד עם ישראל. בגלל שמשפחתי המורחבת הגיעה לארץ, גם אנחנו הגענו לחיות בארץ. בשנת 1983 עלתה לארץ עם כל משפחתה ואמא שלי הלכה לחטיבה עם אח שלה בישראל והגדולים באו אחרי לתיכון. הבן השלישי התחיל באוורווגואי ללמוד בבית ספר תיכון והוא סיים פה בארץ.

 

החיים בישראל היו בתחילה קשים. למדנו באולפן ועבדתי במשך 31 שנים.

 

את כל העולים מדרום אמריקה כינסו בבאר שבע. אחרי כמה חודשים עברנו לתל אביב. במשך 28 שנים עבדתי בתל אביב כמטפלת בצהרונים.  גם בבאר שבע ובת"א גרנו בבניינים של אולפן ללימוד השפה. אחרי חמישה חודשים שילמנו שכר דירה והיה קשה כי לא הייתה עבודה.

 

החיים באורגוואי היו טובים אך העלייה הייתה מלווה בקשיי מחייה.

 

באולפן היינו מקיימים את השבת והחגים לפי היהדות. היינו ביחד עם חברים חוגגים את החגים כולל מופעים ומאכלים. היה הווי מהנה וחוויות ממש כמו משפחה עם כל החברים. הוריי היו משכילים.

 

היו לנו חיים טובים. נסענו לבקר בכל מיני מקומות. אבי ביקר בארץ ישראל, חזר לאורגוואיי והחליט להמשיך את חייו שם.

 

הלימודים היו דבר חשוב ומשמעותי מאוד. ההשקעה בלימודים. אימי היתה תופרת ומורה. אבי היה איש עסקים עצמאי.

למדתי באורגוואי 12 שנים עד סיום התיכון. למדתי הנהלת חשבונות במקום פרטי. אז, תפקיד האישה היה יותר עבודות ומשק הבית ולא בעבודה חיצונית. הזיכרון שלי מהחיים הוא חיים טובים, משפחה שמאוחדת ומבקרת. קיימנו מסיבות פורים גדולות, מהנות ומגבשות. בפסח אנחנו חוגגים עם המשפחות משני הצדדים מבשלים אוכל,  יושבים כולם יחד, שרים, קוראים את ההגדה ומחפשים אפיקומן והמנצח מקבל פרס- כסף או שוקולד.