מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא שושנה בן שיטרית. נולדתי בשנת 1950 במרוקו, זיויאה. שם המשפחה  לפני נישואיי הוא וענונו.

היינו חמישה אחים: יעקב, מסעוד, חגי, אליזה ואני שושנה. גרנו בבית קטן. הבית עדיין נמצא במרוקו, וביקרתי בו לפני כשנה (2017) בטיול משפחתי עם בנותיי תמי ושגית. אני זוכרת את החגים בבית ואת ערב שבת, שבו הייתה שלווה מיוחדת, לא היה רדיו, היה שקט, היה כיף. הלוואי ויכולנו לחזור לימים הללו. ישבנו עם כוס תה ועיתון. חברות שלי תמיד באו אליי ושיחקנו בחבל קפיצה ובחמש אבנים ובקרה, בגוגואים, בטירו וגם תמיד הייתי משחקת עם חברות במחניים ומחבואים.

סבתא סעדה בירכה את אימא שלי בריפוי. אימא שלי טיפלה באחד השכנים שלי. הוא היה אמור לקטוע את הרגל והיא ריפאה אותו ולא קטעו בסוף את הרגל שלו.

אימא שלי סיפרה לי שהייתה מחלת הטיפוס, ומתו לה שני ילדים שלה. לשני הילדים קראו חביב ושלמה. כשהייתה שנת בצורת לא היה לי ולמשפחתי הרבה אוכל וגם לכל הכפר. במהלך כל הלילה אימא תפסה את אחי חביב שחלה במחלה, רק לפנות בוקר הגיעו השכנים. אף פעם לא הבנתי מאיפה היה לה כח להחזיק אותו כל הלילה. הרגשתי שזה השאיר לי חותם, כמו פצע לב.

עלינו לארץ בשנת 1957. עליתי לארץ עם אבא, אמא ואחותי. אחי חגי עלה לארץ בעליית הנוער. הגענו לעיירה אופקים.  אני למדתי בכיתה א', כשסיימתי את היסודי הלכתי שנתיים לתיכון  ואחרי זה הלכתי לעבוד. אחותי אליזה התגייסה לנח"ל במהלך השירות נהרגה בשנת 1969.

בשנת 1973 התחתנתי עם ניסים. נולדו לנו שלוש בנות מקסימות.

הבת הגדולה, לימור היום נשואה ולה ארבעה ילדים: השמות של הילדים של לימור: נועם, הילה, מעיין ורפאל. היא דוקטור למזרחנות.

הילדה השנייה – שגית שהיא נשואה ולה ארבעה ילדים: השמות של הילדים של שגית: הראל, אלון, אגם ולביא. היא עובדת במשטרה בתור עורכת דין הילדה.

השלישית שלי היא תמי נשואה וגם לה ארבעה ילדים: השמות של הילדים של תמי: ליאן, הדר, עפרי ויאיר. היא עם תואר לכלכלה ותואר שני לפוליטיקה.

הזוית האישית

הגעתי יחד עם בעלי ניסים ותיעדנו את סיפור חיינו יחד עם שלושת הנכדות שלנו. הייתה לי חוויה מיוחדת.. ממליצה לכל אחד ואחת להשתתף בחוויה זו.