מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ב-1935 להורי לובה ושלמה גוטמן ממייסדי מושב חרות, אח לעידו-הבן הראשון שנולד במושב. בשטח כבר עמדו מספר צריפים תרנגולות קרקרו  בחצר ופרה געתה ברפת. מעט אנשים היו-אבל הרבה חברות ועזרה הדדית .   צביקה התייתם מאביו כאשר היה רק בן שנתיים, אמו יצאה לכל מיני עבודות לפרנסתם עד שהפכה להיות גננת בגן הילדים של חרות..   צביקה היה מבוגר ממני בשנה, אבל את רוב הזמן בילינו יחד מאחר ולאמו לא היה תמיד זמן לטפל בו.ביתי היה ביתו והייתי שותף מלא לסודותיו כאביו וצרותיו.•          מתוך רצון לשפר מעט את מצבם הייתה אמו משכירה חדר בביתם, וכך זכינו להכיר מיני טיפוסים מעניינים, שומר שדות אלים, רכוב על סוס עם כלב מפחיד וזוג מוזר בשם מריק ושיזיפינה.•          מריק ושיזיפינה עבדו בגן זיו. •          הוא היה גנן וחצרן והיא הייתה אם בית, זוג יקים חביב שבקושי ידעו מילה בעברית.      הגן הקסוםגן-זיו בימים ההם היה עבורנו טירה     קסומה, מוקפת בחורשת אורנים וגני פרחים, השמועה אמרה כי גם בריכת שחיה פרטית נמצאת בגן. גדר גבוהה וקוצנית הקיפה את הגן, שומר משופם עם כלב מאיים הבריחו כל מי שרק ניסה להיכנס, בתקופת החורף גדלו פטריות בחורשה ואנו חמדנו אותן, בקיץ סחבנו את פרי הפסיפלורה שצמח על הגדר. גן ההרפתקאות-   לארמון הגיעו מפעם לפעם מכוניות מפוארות עם אנשים      שנראו לנו חשובים וקציני צבא בריטים מצוחצחים.בפרדסים שהקיפו את הגן התפתלה לה מסילת ברזל שעליה התגלגלו קרוניות שטוחות להובלת ארגזי התפוזים לבית האריזה, וכשאיש לא שם לב היינו מדהירים את הקרונית בדרכי הפרדס.מפעל לייצור נשק•          יום אחד הופיעו שומרים בפרדס של וילה זיו והם הרחיקו אותנו ממקום שעשועינו והזהירו אותנו לבל נתקרב למקום.נודע לנו כי בבית האריזה הוקם מתחת לאדמה מפעל סודי של ההגנה לייצור נשק.תפוזים ונשקמעל הקרקע ארזו תפוזים בחורף ,ובקיץ כאילו עסקו בייצור ריבה או מיץ,אבל מתחת לקרקע התנהלו חיים אחרים.אנו הילדים ידענו-אבל שתקנו.הקצינים האנגלים שבאו לבקר בוילה זיו ולגמו שם תה או ויסקי, לא שערו בנפשם מה נעשה מתחת לאפם. הטיול הגדול  להיכנס למקומות כאלו-יכולנו רק לחלום.והנה יום אחד הציעו לנו  מריק ושיזיפינה  טיול לוילה זיו וזאת כמובן רק ביום שאיש משוכני הארמון לא יהיה שם, ושלא נספר שהיינו שם ושנתנהג יפה, לא נלכלך לא נשבור ולא ניגע בכלום.במטבחה של גברת זיו ריהוט כבד שטיחים ותמונות, מטבח עם כל מיני כלים מפוארים שלא ידענו מה הם, כי אנחנו הורגלנו למטבח ובו פתיליה ופרימוס, וחדר המיטות של גברת זיו…כמו בספרים מצוירים, ומוסך סגור ובו עומדת מכונית שחורה.הבריכהכאן, בגן גם ראינו איך נראית בריכת שחייה פרטית ולא בריכת מים של פרדסים. לנו היה זה ביקור השווה לביקור בארמונה של מלכת אנגליה.עברו שנים, מריק ושיזיפינה שבקושי ידעו מלה בעברית נעלמו בארצות רחוקות להמשיך ולשרת לורדים ואצילים, כי זה היה מקצועם.עולם האגדותהייתי בחיי כבר בהרבה טירות וארמונות, אבל חווית הביקור בוילה זיו תישאר תמיד. שני ילדי מושב בסנדלים ומכנסיים קצרים מסתובבים בעולם האגדות.יום אחד גם צביקה ואמו עזבו אל העיר לבנות עתיד טוב יותר, ואני המשכתי לכתוב לו על כל הנעשה בכפר, מה עושות התרנגולות, מה חדש בפרדס ואיך אנו מציקים למורים… 

 

חלפו כ-60 שנה מאז. וילה זיו שנראתה לנו כארמון המלוכה של גוש תל-מונד ירדה מגדולתה וקסמה. הפרדסים נעקרו והחורשות העבותות התדלדלו.    כבישים רחבים ושכונות צמחו במקומם.                   צביקה לא זכה אבל בתו ונכדותיו                                  שבו אל המושב ובנו את ביתן                                           על יד ביתי מול עץ הזית                                           ששתל בילדותו וניסגר מעגל.תודות: למשפחתו של צביקהולרותי גרסטן-מרכז תעוד גוש תל מונדתועד בשנת 2003