מאגר סיפורי מורשת

כיום אני בן 69 עליתי ממרוקו בשנת 1962 לישראל.

אני אב לארבעה ילדים וסבא ל שישה נכדים שניים מילדיי נשואים ואילו השניים האחרים טרם. כל הילדים שלי עוסקים בתחום הכלכלה וחשבונאות.

בילדותי, לא הכרתי את אבי עד גיל 6, מפני שאבי עבד רחוק מאוד מהבית וכמעט ולא היה חוזר לבית, כך שדמות של אבא לא הכרתי. ההכרות האמתית הראשונה שלי עם אבי הייתה רק כשעלינו לארץ ישראל בשנת 1962.  אבי  נפטר בגיל 74. אני הבכור במשפחה שלי, ולי עוד חמישה אחים. אבי ייחס חשיבות גדולה לארץ ישראל והיה ציוני, ולכן זה מה שגרם לעלייה לארץ. כשאבי ניסה לעלות לארץ, נתפס עם כמה מחבריו שניסו להעלות יהודים לישראל בחשאי. בתקופה זו במשטר במרוקו לא רצו שיהודים יעלו לארץ ישראל ולכן היו עולים בעלייה חשאית וסמויה. בעקבות ניסיונות אלו חבריו של אבי נשלחו כולם לכלא למשך שנה ורק אחר כך עלינו לארץ.

גדלתי בבית ציוני ולכן ארץ ישראל בעיניי היא הבית האמתי והקדוש, מה שהוביל אותי לתרום 30 שנה מחיי למען קיום המדינה המדהימה הזו. החלטתי שהעיסוק שלי בארץ ישראל יהיה איש צבא, שירתי במגלן, מית"ר, ועוד יחידות בכירות בצבא. חתמתי קבע במשך 30 שנה. כיום אני מוכר כנכה צה"ל לאחר שנפגעתי בפעילות מסיבית, באחד מהמבצעים של צה"ל בו השתתפתי.

אחת מהאהבות שלי הינו סייף, הייתי סייף מצטיין ואף השתתפתי בנבחרת ישראל.

החג המשמעותי אצלי הוא יום הכיפורים, חג זה הוא יום שמעביר בי צמרמורות וזיכרונות משנת השירות שלי בצה"ל. בשנת השירות  בצה"ל עברתי מלחמה ביחד עם חברי היקרים. מלחמה בה ראיתי את חבריי נפגעים, דבר שמלווה אותי עד היום. מלחמה זו היא אחת המלחמות הקשות שהותירה בי פחדים וזעזועים.

עם כל הקשיים של ההורים ושל המשפחה בעלייה ובקליטה ארץ ישראל היא הבית האמיתי.

הזוית האישית

אני משתתף בכיתת הותיקים בביה"ס. ובמסגרת זו השתתפי גם בקשר הרב דורי, ושמחתי לעבוד עם תלמידי כיתה י"ב שעוד מעט יתגייסו.