מאגר סיפורי מורשת

אסתר חדד מספרת לתלמידים: אלונה יורצ'נקו ושלומי מוסרי.

"אני זוכרת את עצמי בתור ילדה חברותית, הייתי השובבה בכיתה, הייתי מצחיקה את חברי לכיתה ולכן המורה הייתה מושיבה אותי בפינת הכיתה.

בשעות הפנאי הייתי משחקת ברחוב עם חברי בכל מיני משחקי ילדות, משחקת עם חברותי  כאלו אנחנו משפחה וילדים בביתה של חברתי, היינו הולכים אני וכל חברי לים בקיץ, בחופש הגדול היינו הולכים אל הים כל יום מהבוקר עד הערב, היינו שוחים ונהנים וקונים גלידות ועוגות, היו מוכרים בים יו-יו וגרעינים לבנים. חברי היו מהכיתה ומהשכונה, היו לי הרבה חברות, לא אהבתי לריב איתן ולא אהבתי שאנחנו ברוגז ותמיד הייתי רוצה להשלים ומבקשת סליחה.

שם הבית ספר היה צרפתי היה נקרא אליאנס, הייתי לומדת היסטוריה, טבע, חשבון, התעמלות ועיצוב. היינו לומדים משעה 8:00 עד השעה 13:00 ולאחר מכן חוזרים ב-14:00 עד 16:00, כמה פעמים בשבוע לאחר הלימודים הייתי לומדת עברית ותורה ולא אהבתי את זה ותמיד מצאתי סיבה לחזור הביתה.

היחסים שלי עם המורים היו מכבדים, הייתה משמעת חזקה והיו פוחדים מהמורים ומכבדים אותם, העונש של המורה היה לקחת תלמיד על הברכיים והייתה נותנת מכות על הישבן, וגם היו רושמים 100 פעם מילים. זוכרת מורה אחת גברת לחמי רווקה והייתי יהודייה. אהבתי ללמוד שיעורי היסטוריה ,גאוגרפיה וטבע.

עליתי בשנת 1958, עליתי עם ההורים יחד, הפכתי להיות אחראית עליהם משום שהיו כבר מבוגרים. הגעתי לארץ לא עבדתי ולא למדתי ובגיל 15 הכרתי את בעלי. שעליתי לארץ כל השכנים רצו לחתן אותי בגיל 12 ואמי הייתה אומרת שיעזבו אותי כי אני עדין קטנה. לאחר שנתיים וחצי של חברות אני ובעלי התחתנו בשנת 1962. הילד הראשון שלי נולד כשהייתה בת 18. יש לנו שישה ילדים, לא עבדתי בתקופת נישואיי מכיוון שתמכתי בהוריי שהיו כבר קשישים וכיבדתי את מצוות כיבוד אביהם. לאחר מספר שנים של גידול ילדים התחלתי לעבוד במלון פלאזה בתור אחראית בחדר אוכל של צוות העובדים, הייתי עובדת בשעות אחר הצהריים.

בעלי נפטר לפני 3 שנים, קראו לו ניסים. היינו ביחד 50 שנה ומבחינתי הוא עדין בחיים, ואני לא מדברת עליו בלשון עבר.

משפחתי האהובה

היום אני מתנדבת במעון נעמת ועובדת עם קשישים. לומדת יומיים בשבוע וממלאת את השבוע באנשים ובתעסוקה. אני מאוד אוהבת את החיים, מאוד אוהבת את העולם, אוהבת להסתובב עם חברותי.

הצמיד סובב הסיפור

קיבלתי את הצמיד בחתונה  לפני שאמי  נפטרה היא נתנה לכל אחת מהבנות שלה צמיד זהב למזכרת  והיא נתנה גם לבנות שלי לכל אחת צמיד כל פעם שאני רואה את הצמיד אני נזכרת בה אני הייתי מחוברת מאוד לאימא שלי כי הייתי מטפלת בה לבד ואני מאוד קשורה אליה לצמיתות".

לקובץ הסיפור המלא

הזוית האישית

אלונה יורצ'נקו שלומי מוסרי תיעדו את סיפורה של אסתר חדד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.