מאגר סיפורי מורשת

ב-29 ביולי 1954 בזמן שירותי בצבא סדיר ובתור תפקידי כרב סמל של בית חולים 10 הצבאי קיבלתי הודעה על רב נפגעים בקיבוץ מעגן שליד חוף הכינרת.

מיד ארגנתי אמבולנסים וכוח הצלה כולל מנות דם וכל הדרוש.

יצאנו מיד לשטח והתברר שבמקום התקיים טקס להסרת הלוט לאנדרטת הצנחנים.

תוך קיום הטקס, מטוס קל (פייפר קאב) של קלוב התעופה מחיפה הגיע למקום על מנת לפזר עלונים והטייס, תוך כדי טיסה, מסר את הגה המטוס לאחיינו נער צעיר (שאינו טייס). הטייס פתח את חלון המטוס וזרק את העלונים על הקהל במקום. לפתע המטוס איבד את יציבותו וצלל לתוך קהל המשתתפים במקום והרג מספר משתתפים ופצע עשרות מהם.

טיפלנו בחלק מהפצועים במקום ואת שאר הפצועים העברנו לבית החולים האנגלי שווייצר בטבריה וארגנו מיד את חדר הניתוח היחידי שהיה במקום.

עזרתי לרופאים בתוך חדר הניתוח למעלה מ-24 שעות ללא הפסק ועל ידי כך ניצלו חייהם של עשרות נפגעים שחלקם הועברו לבית חולים רמב"ם.

תוך כדי ניתוח אחד החולים שהיה צריך לקבל עירוי דם שלא היה בנמצא, התנדבתי לתרום דם מגופי ישירות לפצוע אף על פי שהדבר אסור אך לא הייתה ברירה והיות והוא היה בסכנת מוות וחייו ניצלו.

לאחר מספר שבועות, רופא בשם ד"ר כהן ואני קיבלנו הזמנה לקבלת פנים בבית הנשיא בירושלים (הנשיא יצחק בן-צבי) ובהשתתפות הרמטכ"ל מרדכי מקלף.