מאגר סיפורי מורשת

שמי עופרה בן ציון ועוד חודשיים ימלאו לי 88 שנים.

נולדתי בתל אביב בשנת 1927 להורי יעקוב ומרים גוטמן, אבי היה מורה ואחר כך נעשה מפקח על בתי ספר. אמי הייתה עקרת בית כמו רוב הנשים בתקופה ההיא. הבית שלנו היה ברחוב סירקין בתל אביב הייתה לנו חצר גדולה מאוד היו בה עצי פרי, לול תרנגולות, ושני אווזים זכר ונקבה גרקו וגרקה. מגרקו פחדתי מאוד כי הוא היה עט עלי, הקטנה מפיל אותי ונושך חזק ברגליי וכמובן שהייתי בוכה.בייתנו היה מול בית הספר תל נורדאו, אבי היה מורה בבית הספר הזה וכשהיה הולך לבית הספר, גרקו היה עף מביתנו לחצר בית הספר, ומלווה אותו לכיתה לשמחת כל התלמידים. גם הדוור פחד ממנו והיה קורא מן הרחוב להוריי שיבואו לקחת את המכתבים שלנו.סופו של גרקו היה עצוב כדרכם של רוב האווזים הוריי לא יכלו לשחוט אותו ולבשל אותו ולכן נתנו אותו לחברים הטובים שלהם. בחצר ביתנו היו עצי פרי שונים ובינהם שלושה עצי תאנה אני אהבתי לטפס עליהם, דימיתי שכל אחד מהם הוא ארץ אחרת וכשהייתי עוברת מעץ לעץ כאילו עברתי מארץ לארץ. 

 

התחלתי לצייר בגיל 75 אחרי  שיצאתי לפנסיה והתאנמתי חיפשתי להעסיק את עצמי ובמקרה ראיתי ציורים של חברתי אהובה והחלטתי להצטרף לחוג לציור בבית הגמלאי. המורה שלנו הציבה לפניי דגמים ואני התחלתי לצייר להפתעתי הצלחתי! והתקדמתי משלב לשלב עד שהגעתי לציור בצבעי שמן נהנתי מאוד מן התחביב החדש והמשכתי בו. מסיבות משפחתיות נאלצתי להפסיק במשך 4 שנים הצטרפתי לבית הקשיש וחיפשתי מה לעשות בזמן הפנוי שהיה לי ואז נזכרתי בתחביב הישן הציור, המורה שלנו טטיאנה עזרה לי ועודדה אותי והתחלתי לצייר בעפרונות צבעוניים. ידי רועדות ואנני יכולה לחזור לצייר בצבעי שמן. אני מתקדמת יפה ונהנת מאוד יש לי כישרון לציור שירשתי מדודי הצייר והסופר נחום גוטמן.

 

 

בילדותי היו בחצר ביתנו חתולים רבים וכשהם היו מייללים פחדתי מהם מאוד וכשהייתי רואה חתול בקרבתי הייתי מגרשת אותו וזורקת אבנים לעברו וכך עברו שנים רבות, במשך הזמן השתנה יחסי אליהם ואפילו גידלתי חתולים סיאמים בבית, חתולים סיאמים בצבע בז' אזור הפה הרגליים האוזניים והזנב הם כהים ויש להם עיניים כחולות.גם בחצרי יש חתולים רבים, למעשה הם משפחה אחת ואני בכל בוקר נותנת להם לאכול וכאשר הם שומעים שאני כבר קמתי בבוקר הם מזכירים לי שהם קיימים.