מאגר סיפורי מורשת

הילדות בפולין

שלום שמי בתיה ברובין (לשעבר סרברו), נולדתי בפולין בשנת 1948, חודש לאחר הקמת מדינת ישראל, בעיר וובזיך.

גדלנו בבית מאוד גדול, מרווח בעל שתי קומות ושבעה חדרים. בבית היו: הוריי אחי ואני, סבתא שלי ז"ל (מצד אבא) אח של אבא ומשפחתו. במרכזה של העיר במרחק קטן מהבית הייתה לנו חלקה חקלאית עם עצי פרי אגסים, תפוחים. בחלקה גידלנו את כל הירקות והסתובבו שם תרנגולות חופש. סבתא שלי ז"ל הייתה מכינה לנו את כל המאכלים, מהדברים אותם גידלנו. אנחנו הילדים היינו קוטפים תותים, תפוחים, אגסים. סבתא שלי הייתה מכינה לנו ריבות ולפתן מהסלק שקטפנו. היא גם הייתה מכינה בורשט, מהגזר שקטפנו הייתה מכינה צימעס. חוויה מיוחדת הייתה איסוף הביצים מבלי לשבור אותן, השפות המדוברות בבית היו פולנית ויידיש. בתוך הבית ההורים הקפידו על כל המנהגים היהודיים, חגגנו את חג הפסח וראש השנה. את החגים חגגנו בחלק האחורי של הבית כדי שאף אחד מהשכנים לא יראה. הנשים בבית הקפידו כל יום שישי להדליק נרות כאשר החלונות בבית היו מוגפים. בימי שישי בערב היינו הולכים עם אבא שלי כביכול למגרש משחקים, כשלמעשה הלכנו לבית הכנסת. בית הכנסת היה כל שבוע עובר ממקום למקום בתוך מרתף. כשהיינו נכנסים לבית הכנסת אבא שלי היה מוציא מהכיס את הכיפה והסידור.

למדתי בבית ספר מרוחק – נסיעה של חצי שעה ברכבת פרברים – וזאת בגלל שאחד הילדים מהבית ספר שהיה ליד ביתי אמר לי: "עוד יהודיה מסריחה תגיע לבית הספר". הודעתי להורי {ילדה בת שש} שאני בבית ספר הזה לא אלמד ואכן לא למדתי שם. בבית הספר השפה המדוברת הייתה פולנית, מנהל בית הספר הוציא אותי מהכיתה בשיעור שעסק בנצרות, כביכול לעבוד בגינת בית הספר.

בגלל המרחק מהבית לא היו לי חברים מהכיתה, הייתה לי חברה יהודייה שמה חווה שעד היום היא חברתי. נהגנו לשחק קלאס, 5 אבנים, מחבואים. לא הייתה לנו תנועת נוער והטיולים היחידים היו עם אבא שלי שהיה נהג קטר רכבת. נסענו לבקר את המשפחה בוורשה ובמכרות המלח בזקופנה ושם נהניתי מהחוויה להיות עם הכורים במכרות המלח.

במשך שנים רבות ביקשו הורי לעלות לארץ ונדחו כל פעם מחדש, ב-1950 אחד השכנים גילה שאנחנו יהודיים ואז התחילו לרדוף אותם ולאיים על חייהם. מאחר ואבא שלי עבד גם בלילות איימו על אימא שלי שיבואו בלילה ויהרגו אותנו. מעט מאוד הסתובבנו בחוץ ואת רוב היום, למעט שעות בית הספר, הייתי בבית.

העלייה לארץ

בשנת 1957 נפתחו השערים ונתנו לנו 48 שעות כדי לקחת מעט חפצים ולצאת מפולין. אבי חתך ספר והחביא בתוכו מספר תמונות שיהיה לנו מזכרת ילדות. כל הציוד נארז בארגז עץ ומה שנכנס לתוכו זה כל מה שיכולנו לקחת – קצת בגדים וכלי מטבח. נסענו לוורשה ברכבת ושם נפגשנו עם קבוצה של יהודים ויחד עלינו על האוניה "ארצה" ושטנו לאיטליה. השייט היה קשה, סבלנו ממחלת ים והצפיפות הייתה רבה. באיטליה הורידו אותנו למחנה עולים ובו שהינו חודש ימים.

פעם בשבוע נתנו לנו קצת לצאת לטייל באיטליה. לאחר חודש עלינו שוב על האוניה ולאחר שייט של שבוע הגענו לנמל חיפה. חילקו אותנו לאוטובוסים וכל אוטובוס נסע למעברה אחרת. אותנו שלחו למעברה במגדל העמק, שם קיבלנו צריף ובו מיטות סוכנות, פרימוס לבשל עליו, עששית ששימשה לתאורה וארגז לקרח ששימש כמקרר. כל יום היינו מחכים למוכר הקרח וקונים ממנו חלק מהבלוק. קיבלנו קופסאות שימורים כמו זיתים ואנחנו חשבנו שזה שזיפים. מוצרי מזון קנינו בתלושים בהקצבה (זו הייתה תקופת הצנע).

השירותים היו בחצר, משותפים לכמה צריפים. לא היה מכונת כביסה, וכדי לכבס את הבגדים היינו מרתיחים מים חמים על הפרימוס ובגיגית היינו משפשפים את הבגדים ותולים על חבלים שהיו קשורים בין העצים. החיים במעברה היו קשים, ג'וקים ועכברים התרוצצו בכל פינה. האוכל היה בצמצום ולאבא שלי לא הייתה עבודה.

מאחר ולא היה בית ספר במגדל העמק צעדנו ברגל לקיבוץ יפעת. בכיתה לא הבנתי את השפה, למעט שיעורי חשבון שכן הייתי בעניינים. הצמידו לנו מורה לעברית שלימדה אותנו באולפן קריאה וכתיבה. בכיתה הילדים צחקו עלינו, כי לא הבנו מה הם אומרים.

אחרי חצי שנה אבא שלי קיבל עבודה כנהג קטר בתחנת הרכבת בלוד. בהתחלה הוא גר אצל חברים ופעם בחודש היה בא אלינו הביתה, אולם אחרי מאמצים רבים קיבלנו מהסוכנות דירה קטנה בלוד וגרנו כולנו יחד. כאן סוף סוף היה לנו חשמל. כל השכנים היו עולים חדשים – סה"כ 12 משפחות.

בלוד עברתי ללמוד בבית ספר ביאליק. מחצית מתלמידי הכיתה היו עולים חדשים. מאחר ואני למדתי את החומר בפולין קניתי את עולמי בכיתה בכך שהייתי מכינה לחברותי את השיעורים. לאחר כחודש שיבצו אותי בכיתת אולפן שבה למדתי קרוא וכתוב בעברית. בכל שנותיי בפולין למדתי בחוג ריקוד ולכן מיד הצטרפתי לחוג ריקודי עם. בגיל 12 התקבלתי ללהקת המחול של לוד ואתה הופעתי באירועים רבים בעיר ובפסטיבלי מחול בארץ. המחול עזר לי להיקלט בארץ, המשכתי לרקוד עד לפני 12 שנה. לאחר סיום כיתה ח' עברתי ללמוד בתיכון רמלה לוד.

 תשע"ו, 2016