"איפה היהודים ואיך אפשר לחיות כיהודי?"
התיישבות בכפר הרי"ף ש"ש הרב יצחק אלפסי מחכמי ישראל בימי הביניים
סיפור חייה של מדלין ארוימי
נולדתי באלג'יר בתאריך 22.10.1928. חיינו חיי משפחה וקהילה מלאים באווירה של תרבות והשכלה
כאזרחים צרפתיים לכל דבר ועניין. עבורי הצטיינות בלימודים הייתה תמיד בעלת חשיבות עליונה.
את לימודי התיכון סיימתי במגמה לפילוסופיה, בהמשך למדתי בסמינר למורות ועסקתי בהוראה במשל שש שנים.
בן זוגי לעתיד היה מנהל חשבונות בעסק המשפחתי ובזמנו הפנוי ניגן בקלרינט בתזמורת המקומית ושיחק טניס.
בזמן מלחמת העולם השניה נלחם בצבא הצרפתי ושם פגש באופן מקרי לחלוטין את רבה של ירושלים.
הוא שאל אותו: איפה היהודים ואיך אפשר לחיות כיהודי?
בתאריך 6.8.1950 התחתנו ובהמשך נולדו לנו שני בנים.
מאז ומעולם חלומו של בעלי היה לעלות לארץ ישראל אך עד שנת 1956 לא ניתן היה לממשו.
זמן קצר אחר כך עבר בעיר שלנו שליח מהסוכנות היהודית שמטרתו הייתה לעודד עליית יהודים לישראל.
הצעתו הייתה מטעם חברת "רסקו" שבנתה בתים לשם הקמת כפר הרי"ף (על שם הרב יצחק אלפסי
מחכמי ישראל בימי הביניים). בעלי התעניין מאוד מהצעה זו ולכן מכר שטח שהיה רשום על שם אביו
( מבלי לקבל את אישורו) ובכסף רכש בית בכפר הרי"ף מבלי לדעת האם הבית עליו שילם אכן קיים.
ביולי 1957 עלינו לארץ עם שני בנינו בני ה-6 וה-4 . מצאנו עצמינו מתמודדים עם קשיים רבים:
במשך שנה לא היה חשמל, לא היו כבישים, במהלך עשר שנים עבדנו במלא המרץ במשקינו החקלאי-
בענפי הרפת והלול ולמעשה היינו בין מייסדי הכפר.
אחרי שנתיים נולדה לנו בת שקראנו לה מרתין אל על פי בקשת הגננת נדרשנו לשנות לשם עברי.
בחרתי להעניק לה את השם רות, בעקבות הסיפור על רות המואביה ונעומי שקראתי באלג'יר.
רות היא הצברית הראשונה והיחידה בגרעין המשפחתי הקרוב. בהמשך עבדתי עשרים שנה בבית חולים
"הרצפלד" אשר בגדרה בצוות ריפוי בעיסוק ובעלי עבד שמונה עשרה שנה כמנהל חשבונות בכפר שלנו.
בני הבכור נכה צהל שירת בשריון ונלחם במלחמת יום הכיפורים, בני השני שרת בתובלה בזמן המלחמה.
בתי רות לימדה כמורה בכירה לחינוך גופני וכמחנכת בבית ספר תיכון מקיף ה' בעיר ראשון לציון
במהלך 25 שנה.
יש לי ארבעה נכדים ונינה אחת ושתי אחיות המתגוררות בצרפת אחת בפריז והשנייה בניס.
בעלי משה מוריס נפטר לפני ארבע שנים בגיל 87 ונקבר בכפר הרי"ף.
בינואר 2012 עברתי לבית האבות הבולגרי. שמחתי לשתף בסיפור חיי את התלמידות המקסימות קוראל
ובר אשר הקשיבו וכתבו ברגישות ובבגרות, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי – "מזקנים אתבונן".
ברצוני להודות לגב' טליה וייס, מובילת התכנית הקשר הרב דורי, מטעם בית הספר חט"ב בן גוריון
ולגב' לילי רז האחראית מטעם בית האבות שעודדה אותי להשתתף בתכנית זו.
מילון
רסקוחברה שבנתה בתים בשנות השמונים
ציטוטים
”"הענקתי לה את השם רות בעקבות סיפורן של רות המואבייה ונעמי שקראתי באלג'יר"“