מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה כהן. נולדתי בשנת 1952 בת זקונים למשפחה שעלתה מתימן בשנת 1949 במבצע "מרבד הקסמים" הנקרא גם מבצע "על כנפי נשרים".

משפחתי גרה במעברה בראש העין. אבי למד לנהוג על טרקטור והתבקש להכשיר את הקרקע במקום שלימים הפך להיות המושב שגדלתי בו – מושב אחיעזר. משפחתי היא משפחה מוזיקלית. אבי היה משורר שכתב ספר שירים על החיים בתימן ועל ההתאקלמות בארץ. אחותי הגדולה ברכה כהן – זמרת.

המצב הכלכלי בארץ היה קשה ואחיי ואחיותיי נאלצו לצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת הבית. התמזל מזלי ורק אני יכולתי לצאת ללמוד. למדתי בבית ספר לאחיות בירושלים, ובטקס הסיום קיבלתי אות הצטיינות משר הבריאות דאז מר שם טוב. הוריי נכחו בטקס ומרוב התרגשות החלו לבכות. אני לא ראיתי זאת אך המורות שלי והמנהלת סיפרו לי שגם הן התרגשו מהמחזה.

אין ספק שזו הייתה גאווה להוריי שכן רק אני הצלחתי לצאת ללמוד. ומן הסתם גם אני התרגשתי בכך שהסבתי להוריי נחת. כמובן שהמשכתי ללמוד וכיום אני מילדת בבית החולים הדסה הר הצופים. בנוסף להיותי מילדת הצטרפתי לצוות חירום של בית החולים מפני שהעיר ירושלים ספגה לא מעט פיגועי טרור ועד היום יש עדיין פיגועים.

 בית החולים הדסה – הר הצופים בו אני עובדת כמיילדת (ויקיפדיה)

היו שתי "אינתיפאדות" שבהן נחשפתי למראות מזעזעים ובמקביל הצלנו חיים. אין ספק שמקצוע המיילדות יותר נעים ויותר נחמד אך גם בתחומים אחרים שבהם יש הצלת חיים יש סיפוק.

בני הבכור עסק אף הוא בהצלת חיים. בשירותו הצבאי היה חובש קרבי בלבנון. באחת ההתקלויות עם האויב נפצעו מספר חיילים ואף שגם הוא נפצע, למרות פציעתו  הוא טיפל במסירות באחרים ואחר כך בעצמו.

יש לי משפחה מאושרת. ארבעה ילדים ושלושה עשר נכדים שיילדתי אותם. הם האושר של חיי –  בלעדיהם לא הייתי קיימת – אין מאושרת ממני!

הזוית האישית

חוויה ישראלית

יהל כהן: חוויה זאת הייתה מאוד יוצאת דופן ומאוד מהנה. אני למדתי הרבה על סבתי והיא למדה הרבה עליי.

אני וסבתי על רקע נופי ירושלים

אין מאושרת ממני!