מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחודש מרץ 1946, בעיר "קושיצה"בצ'כוסלובקיה (כיום, סלובקיה). הורי, אדית וארמין היו מאושרים בלידתי ומכאן שילדותי הייתה נפלאה.

מכיוון שצ'כוסלובקיה איננה גובלת בים, נסענו ברכבת לרומניה. שם עלינו על האונייה "טרנסילבניה" והפלגנו למדינת ישראל דרך מיצרי בוספורוס ודרדנלים, אל הים התיכון. כעבור מספר ימים, הגענו לנמל חיפה. אני זוכר זיכרון קלוש את הורי עומדים על הסיפון ומביטים בשמחה ובאושר לעבר משאת חלומותיהם, המדינה היהודית. בילדותי היו לי צעצועים ומשחקים רבים, את חלקם הבאנו ארצה, כמו מכונית אדומה אותה אהבתי מאוד, אופניים אליהם רכבתי עם אבי לטיולים ארוכים ומשחקי הרכבה גדולים מהם בניתי רכבות ומכוניות.

בתחילה גרנו במעברה, באוהלים, ביער חדרה אך בחורף הקשה שעבר עלינו, החלטנו לעבור לגור בנתניה. אבא קנה בית קטן בשכונה הראשונה שנבנתה אחרי מלחמת השחרור. אמא נטעה עצים בגינה ואלו היו השורשים הראשונים שלנו במדינת ישראל. משנת 1949 גרתי בנתניה. שם נולדה לי אחות, תמר (תמי), ואבי נטע עץ תמר בחזית ביתנו לכבודה. היום איננו גרים שם אבל עץ התמר מתנשא לגבהים עד היום. נוסף על כך בנתניה הכרתי את חברתי בצופים והיום היא אשתי וחברתי לחיים. לאחר סיום לימודי התיכוניים, שירתתי בצבא ולאחר מיכן למדתי רפואת שיניים בירושלים. התגייסתי לצבא קבע כרופא שיניים וסיימתי את שרותי בצבא כרופא השיניים הראשי של צה"ל בדרגת אל"מ (אלוף משנה).

הסיפור הגדול: פעמיים נפלתי ונפצעתי, פעם אחת ברגלי באזור הברך ופעם אחת בסנטר. בשתי הפעמיים החליטו הרופאים לתפור לי את המקום. פחדתי מהתפירה אבל האחות הרגיעה אותי. יכולתי להסתכל כיצד תופר הרופא בעזרת חוט ומחט מיוחדים עד ששולי הפצע היו צמודים. בחצר הבית היה לנו לול תרנגולות: תרנגולי הודו ושובך יונים. יום אחד, בחזרתי מבית הספר, ירדתי בחצר וראיתי חתול אוחז בפיו יונה, ראיתי כיצד היונה מנסה להינצל אך החתול החזיק בה בחוזקה. רצתי לעבר החתול שנבהל ושחרר את היונה המסכנה, דם ניגר ממנה והיא הייתה במצב לא טוב. בעיקר, ראיתי את הפצע הגדול הפעור בגופה. באותו רגע עמדתי והתלבטתי מה לעשות. היונה פרפרה והיה ברור שאם לא תטופל מיידית, היא תמות. ואז, עלה במוחי רעיון. נזכרתי בטיפולים שקיבלתי על ידי הרופא הכירורג שתפר את סנטרי ואת הברך שלי כשאלו נפצעו. רצתי הביתה, בקשתי מאימי חוט ומחט ובקבוקון של יוד. ירדתי חזרה אל החצר, לקחתי את היונה בידי וניראה היה שכוחותיה אוזלים. התחלתי לתפור את הפצע הפתוח. תפרתי ממש כמו שתופרים בד קרוע. לאחר מכן שפחתי יוד על שולי הפצע והנחתי את היונה בתוך קופסא. זו הייתה הפעם הראשונה בה ביצעתי ניתוח. היונה החלימה כעבור כשבוע ויכולתי לשחרר אותה. הייתה לי הרגשה נפלאה שהצלתי בעל חיים ממוות ודאי.

הכרתי את מלכה אשתי עוד בהיותנו בתנועת הצופים. מלכה הייתה בשכבה צעירה ממני. נפגשנו בדרך כלל בערבי שישי של התנועה ולאחר מכן בתדירות גדולה יותר, בבית הספר. כיום אנו נשואים 43 שנים וחיינו מאושרים. אנו גרים בפרדסיה וקרובים לכל משפחתנו האהובה. כיום, אני אב לשלושה ילדים מקסימים: עידית, הילה (אמא של תום) ואיתי. אני גר בפרדסיה עם אשתי מלכה בחיים טובים ומאושרים. יש לנו חמישה נכדים: גאיה, תום, יובל, יואב ואדווה. אוהבים לארח את המשפחה ומזמינים אותם לארוחת יום שישי סביב שולחן ומאכלים נהדרים. אני עוסק בהוראה של מקצוע רפואת השיניים באוניברסיטת תל אביב וכרופא שיניים מחוזי במשרד הבריאות. בעוד כחודש אני עומד לצאת לגמלאות.

משובים: תום – נהניתי לעבוד עם סבא, גיליתי כל כך הרבה סיפורים מחייו של סבא שאותם לא ידעתי לפני. הייתה לי הזכות המדהימה לעבוד עם סבא ולתעד את סיפוריו בכתב. העבודה תרמה לי רבות וממנה למדתי גם מילים חדשות, ניסוח, עבודה עם מחשב ועוד… סבא – הייתה לי חוויה וזכות בלתי רגילים לעבוד עם תום. למרות הכרותינו הקרובה, העבודה הזו קרבה אותנו עוד יותר וכל תקופת העבודה המשותפת  הייתה עבורי חוויה אמיתית.