מאגר סיפורי מורשת

אנו – רונה ניסן וגאיה לורברבוים השתתפנו השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם ניצה גנות. במפגשים שלנו שמענו את סיפוריה של ניצה. ניצה גנות נולדה בשנת 1937 לבית משפחת גראטש, ברמת גן. בחרנו לשוחח עם ניצה על ההבדלים בין פעם להיום, כשאנחנו מדברות על פעם אנחנו מדברות על התקופה שעד ראשית שנות ה-50.

רצינו מאוד לשמוע את דעתה של ניצה, מה ההבדלים בין ערוצי התקשורת שהיו פעם מהתקשורת של היום?. ניצה סיפרה שהתקשורת של פעם התנהלה רק פנים מול פנים.: "זה היה מאוד נדיר שלאנשים היה טלפון, לדוגמא לאבא שלי שהיה עורך דין היה טלפון במשרד, לא היו בכלל טלפונים בבתים."

ניצה סיפרה לנו על שעות הפנאי בתקופתה

"לא הייתה אז טלוויזיה, גם לא רדיו לילדים, היינו משחקים בחוץ, בגינות שעשוים ועוד. החברים היו נפגשים ומשחקים משקים כמו: דג מלוח, קלאס, מחבואים, תופסת, חבל עוד…  היו גם תנועות נוער, אני לדוגמא הייתי בתנועת הצופים ולאחר מכן עברתי לתנועה המאוחדת. אהבתי להשתתף בפעולות של משחקים בחוץ. הרחובות לא היו מסוכנים. כשירד גשם היינו נשארים בצריפים של התנועה. בבית היינו משחקים משקי קופסא כמו מונפול, קלפים היינו משחקים גם בגולות.

היו כאלה שניגנו, הנגינה הייתה נפוצה בעיקר בקרב בנות אבל גם בנים ניגנו לפעמים בעיקר בכינור. כלי הנגינה של פעם לא היו אותם הכלים של היום, לא היו לנו גיטרות ותופים, אבל הרבה ילדים בסביבה שלי ניגנו פסנתר וכינור, אני לדוגמא ניגנתי בפסנתר.

תחביב נפוץ היה לאסוף דברים – "אוספים" – היה לנו אוסף של דברים בשם 'פרסים', אלו היו ציורים של כל מיני דברים על ניר מבריק לדוגמא נופים, דמויות ועוד..  הציורים הו מחוברים בשרשרת והמוכר היה חותך לנו מספר דמויות היינו שמים את זה באלבומים. היינו אוספים גם 'זהבים' אלה היו העטפות של השוקולד והממתקים.

בית הספר ולימודים

ניצה סיפרה גם על ההווי והמנהגים בבית הספר אז: "פעם בבית הספר לא היו עזרים, שלא לדבר על מחשבים, בבית הספר אצלנו היה מטבח, שם אכלו  ילדים שלא יכלו לאכול בבית, הילדים אכל אוכל שילדים אחרים בישלו. בתקופתנו תלמידים שהיו חלשים בחומר הלימוד היו נשארים כיתה וחוזרים ולומדים שוב".

ניצה מספרת על השינויים הכללים בארץ  

"מבחינתי זה כמו יום ולילה, אני חושבת שהארץ השתנתה לרעה. אז לא היו רשתות לקניות למשל, אם היינו צריכים לקנות חלב היינו יורדים למכולת, לקניות יותר גדולות היינו הולכים לשוק. היינו לוקחים את המצרכים והמוכר במכולת היה רושם לנו מה קנינו והיינו משלמים פעם בכמה זמן, זה נקרא קנייה בהקפה. גם המגורים והסביבה השתנו פעם גודל של דירה ממוצעת היה שני חדרים, שירותים ומסדרון – הול. כמובן שכל זה היה תלו במצב הכלכלי של המשפחה, בסביבה שלי היו למשפחה בין 1-3 ילדים ילדים. לפעמים היה חדר ילדים, חדר הורים וחדר אורחים, אלו היו דירות יותר מרווחות של 3 חדרים".

מה שלא השתנה בארץ –  זה האביב, הריחות של האביב.

הזוית האישית

גאיה: היה לי מאוד כיף לשמוע את הסיפור של ניצה והוא היה מאוד מעניין. נהניתי מאוד להיות איתה…

רונה: הסיפור של ניצה הציג לי נקודת מבט חדשה על הארץ, שלא חשבתי שאי פעם תהיה לי…. אני מרגישה שניצה היא כמו ה"סבתא המאמצת" שלי, ושאני יכולה לדבר איתה לא רק במסגרת הפרוייקט. אני חושבת שהתכנית הזו – תכנית  הקשר הרב דורי זה דבר מדהים ומאוד נהניתי ממנה…