מאגר סיפורי מורשת

אהובה (לוּבָּה) מילגרם נולדה בשנת 1950 במריאנאו שבקובה. משפחתה מצד אביה עזבה את פולין באונייה לפני מלחמת העולם השנייה והתכוונה להגיע לארצות הברית. ואולם באותה תקופה סגרה ארצות הברית את שעריה, וכאשר האונייה עגנה בקובה, ירדו ממנה בני המשפחה ונשארו שם. אהובה למדה בבית הספר היהודי "תחכמוני", שבו בבוקר למדו בספרדית לימודי ליבה ואחר הצוהריים למדו ביידיש את ההיסטוריה של העם היהודי.

אביה של אהובה היה ציוני, והוריה פעלו רבות למען ארץ ישראל, אספו תרומות והיו פעילים בקהילה היהודית. לאביה היה קשר הדוק עם מנחם בגין, שאף ביקר בביתם כשהיה מגיע לקובה.

הקהילה היהודית בקובה הייתה גדולה, והערבות ההדדית בה הייתה מסימני ההיכר שלה. היהודים שמרו על המסורת, חגגו את החגים היהודיים ונהגו להתאסף ב"פטרונטו" (אולם גדול ובית כנסת מרכזי בהוואנה הבירה) כדי לחגוג את החתונות היהודיות ולערוך את התפילות בשבתות. מעמדם של בני הקהילה היה גבוה, והם תרמו הרבה כסף לארץ.

בשנת 1959, כאשר פידל קסטרו עלה לשלטון, התהפכה הקערה על פיה. באחד הימים, בזמן שאביה ואחותה הגדולה שהו בארצות הברית, נכנסו שני חיילים מהממשל לחנות של אימה, דרשו את מפתחות החנות וביקשו ממנה לצאת ממנה. כך קרה גם עם שאר היהודים, ומאז חייהם לא שבו למסלולם.

סדר פסח בקובה

אהובה נשארה בקובה עם אימה ואחותה הצעירה. האוכל היה מתוקצב וחולקו תלושי מזון, והן נאלצו לעמוד בתור לקבלת מצרכים. באותם ימים הצטמצמה הקהילה היהודית מאחר שרוב היהודים עזבו לארצות הברית.

אביה הציוני של אהובה החליט לעלות לארץ ישראל, וכמוה אמו, שרצתה למות בארץ. ואכן, כחודש לאחר עלייתה ארצה היא נפטרה.

שלוש פעמים ביטלו לאהובה, לאימה ולאחותה את היציאה מקובה לישראל, אך ב-26 בספטמבר 1961, בעזרת הסוכנות היהודית, ממשלת קובה וממשלת ישראל, שהגיעו להסכם סמוי שלפיו תמורת כבשים מישראל יאשרו ליהודים לעלות ארצה, הן עלו על המטוס האחרון שיצא מקובה לישראל דרך ספרד.

אהובה עבדה כמורה למלאכה וכמורה למדע וטכנולוגיה במשך שלושים וחמש שנים. כיום היא מתנדבת במתנ"ס רמת ורבר שבפתח תקווה בתכנית זה"ב בגן, מנחה מתנדבים ביצירות הקשורות בבטיחות בדרכים ומתנדבת בגן "חברות" בפתח תקווה.

הזוית האישית

סיפור זה תועד במסגרת מיזם "הגדת העליות" 2019 ביוזמת החברה למתנ"סים בשיתוף תנועת של"מ, המשרד לשוויון חברתי, תכנית הקשר הרב דורי ובית התפוצות