אהבה מילדות
שמי יעל, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. סיפורי עוסק בנישואיי השניים לבעלי אורי.
אורי נולד בנהריה. בגיל 7 אבא שלו נפטר והוא נשלח לדודים שלו בקיבוץ כפר רופין בעמק בית שאן. במשפחה המאמצת שלו בכפר רופין היתה ילדה באותה כיתה שקראו לה דליה והיא היתה כמו אחותו.
אני נולדתי בקיבוץ אפיקים ושם גדלתי. שנינו נפגשנו כשהיינו בני 17 – בכיתה י"ב בבית ברל, שהיה מיועד לבני קיבוץ בשנה האחרונה ללימודים. בשנה הזאת נהיינו זוג. בסוף השנה נפרדנו כי אורי התגייס לצבא ואני חזרתי לאפיקים. נשארתי חברה מאוד טובה של דליה.
אחרי הצבא אורי חזר לנהריה ואני עברתי לקיבוץ כפר עזה. כל אחד מאיתנו התחתן. לאורי נולד בן אחד ולי נולדו שלושה ילדים. שנינו התגרשנו, בלי שהיה קשר בינינו כל השנים. כשהיינו בני ארבעים עשינו מפגש מחזור ונפגשנו שוב. אורי חיזר אחריי ולא ויתר. אורי הזמין אותי לטיול בחו"ל וסיכמנו שבמהלך הטיול נחליט איך להמשיך את הקשר. הטיול היה נפלא ובסופו החלטנו להתחתן. הקשר בינינו היה כאילו לא נפרדנו כל השנים, אימא שלו אמרה: "אנחנו מכירים אותך כבר ממזמן". התחתנו ואני עברתי לגור עם אורי בנהריה. שני הילדים הגדולים שלי,שי ומור כבר היו בצבא ואחרי הצבא, רק הבן הצעיר שלי, עידו, בא איתי לנהריה. אורי מאוד אהב את עידו והוא היה בשבילו ממש כמו בן.
הקשר עם ג׳וליה
לעידו היה חבר מאוד טוב בבית הספר מקיבוץ לוחמי הגטאות בשם ארז. אימא שלו, אסתר, נפטרה כשהוא היה בכיתה ט'. ארז התחיל לבוא אלינו הביתה הרבה, ונהיה ממש כמו בן שלנו. ארז היה כמה שנים בחו"ל, התחתן עם אריאנה (אשתו), נולדו להם בנות… לאורך כל השנים ארז, אשתו והבנות הם משפחה שלנו וכך יצא שג'וליה היא נכדה שלי.
עכשיו אני גרה בנהריה, ארז ומשפחתו גרים בקיבוץ לוחמי הגטאות ועידו גר עם אשתו ביפו. הנכדות שלי קוראות לו ״דוד עידו״.
הזוית האישית
הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שהתקיימה בבית הסםר גוונים בעין המפרץ, התש״ף. התכנית נערכה בהנחיית המורה נוי פישר.
מילון
כפר עזהכְּפַר עַזָּה הוא קיבוץ הנמצא בנגב הצפוני על כביש סעד, בין שדרות לנתיבות, כ־3 ק"מ מזרחית לעזה, כחלק מיישובי מועצה אזורית שער הנגב, ומשתייך לתנועה הקיבוצית המאוחדת. הכלכלה מבוססת על חקלאות ותעשיית הפלסטיק. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”סבלנות לא קונים בשום חנות“