מאגר סיפורי מורשת

יש אהבות: לאנשים, לחפצים, לחיות, לפעולות…..וגם לעצים.

אנחנו, אני וזוגתי שושנה, חווים את זה יום יום.

בחצר בניין הדירות בו אנו מתגוררים, מול חלונותינו, חלון חדר השינה, חלון המטבח באזור השיש ומול שולחן האוכל, נשקף לעברינו עץ האזדרכת. איננו יודעים את גילו, אבל העץ מראה כבר סימני חולשה. בגובה מטר וחצי מעל הקרקע הוא מתפצל לשני גזעי מישנה: האחד פונה דרומה וחברו התאום צפונה. החורף האחרון של טבת ה'תשע"ט השפיע עליו קשות. הרוחות החזקות נענעו ללא רחם את פארותיו והגזע הצפוני נטה צפונה ונכנע לרוח: הוא נעתק מאחיזתו מגזע האם ונפרד לעולם מאחיו התאום.

פגישתנו הראשונה עמו הייתה בחודש אב, ה'תשס"א. עברו מאז יח' שנים. פגשנו אותו עלוב ומסכן. האדמה סביבו יבשה כמו אדמת המדבר, עלוותו נפולה ודורשת רחמים (כל זאת כאשר עצים מסוגו אמורים להוריק בעונת הקיץ), אף ציפור שיר אינה מזמרת ציוצי אהבה, לא פרפר ולא זבובונים סביבו המעידים על אפשרות לינוק מפרחיו ולטעום מפריו (בונקאלאך, זוכרים?) ובנוסף לפשע על חטא, שכן (בהגעתנו לא ידענו את זהותו) ערם סביבו אוסף גרוטאות, החל ממריצה, דרך סולמות ועד חוטי תיל ושרשראות. לאחר איתור האיש שהיה אחראי על משמורת חפציו הקשורים לעץ, וגם לאחר דין ודברים קשים אתו עד כדי כמעט הגעה למפגשים גופניים, פונתה סביבתו של העץ ונוקתה על ידינו למשעי. גומה נחפרה סביב גזעו והתחלנו לטפל בו. אהבתנו אליו נשאה פרי. עד בוא החורף והגעת עת הנשירה האזדרכת שלנו הוריק את עלוותו לתפארת.

כעבור שנים התקננו בין גזעיו התאומים מתקן להאכלת ציפורים, המנעימות את זמננו בארוחות הבוקר, צהרים והטעימות של אחר שנת צהרים. אני וזוגתי מגרדים עבור הציפורים לחמניות שיובשו, והציפורים משלמות לנו בביקורים שלהם, להנאתנו. כן, הן מופיעות בבוקר, עד הצהרים הן לא בסביבה, אפילו שיש מזון במגש, ובשעת צהרים מבקרות שוב לארוחתם. כנ"ל לקראת ערב. אנחנו אוהבים את העץ והוא מחזיר לנו את אהבתו.

אני בן 12 יושב בצד שמאל

המצגת שלנו:

סרטון – האהבה לעץ ולטבע

העורב בה לבקר על עץ האיזדרכת

הזוית האישית

יולי המתעדת: אני מאוד נהנית להשתתף בתכנית וללמד ולתעד את סיפורו של ישראל.

מספר ישראל: כייף היה לי לשבת עם התלמידה.