מאגר סיפורי מורשת

במאה ה-18 והתחלת המאה- 19 היה חוק התיישבות  שאסר על יהודים ללא השכלה גבוהה ומבוססת לגור בעירות גדולות. משפחת לוין עסקה בתכשיטנות מזהב וכסף ונחשבה למשפחה מאד עשירה ומבוססת לכן היה להם אישור לגור בעיר גדולה כמו : דנפרופטרובסק.החינוך לא היה חובה, לכן לא כל אחד ידע קרוא וכתוב. לא היה בית ספר, למי שהיתה אפשרות כלכלית למד בבית בעזרת מורים פרטיים או במוסדות חינוך פרטיים לעשירים בלבד.למשפחת לוין היה בית גדול מאד ובו התגוררו זוג ההורים  לוין, 11 ילדיהם וההורים של הזוג לוין, לכל אחד היה חדר משלו.

כל הבנים למדו במוסדות חינוך לבנים שם למדו כתיבה , קריאה ותכשיטנות. ובמקביל למדו תורה ויהדות, כולם ידעו להתפלל עם סידור.

הבנות למדו גם במוסדות חינוך לבנות שם למדו כתיבה , קריאה, עיצוב שולחן, הלבשה מכובדת , הליכות ונימוסים ,כלכלת בית, בישול איכותי והגשתו לסועדים וגם למדו להתפלל עם הסידור. (כל זה נקרא אינטליגנציה.)

הייתה אווירת בית טובה ,חמה ואוהבת מלאה באושר ושמחה. כל ערב שבת כולם התאספו סביב השולחן הגדול ,הבנות הדליקו נרות שבת וכל המשפחה ישבה בשולחן החגיגי ושמעו את אבא מברך.אחרי הסעודה הגדולה והחגיגית היו משוחחים על כל מיני דברים ברוח טובה. לפי הזיכרונות של סבתא רחל אלה היו הימים הכי יפים בחייה.בבית של משפחת לוין היו גם משרתים רבים שעבדו בכל מיני עבודות בית, גינון ועבודות אורווה.אחד מהמשרתים היה בחור בשם מרדכי ציפין יהודי מהכפר הסמוך לעיר, שלקחו  אותו לעבודה מתוך רחמים רק בגלל שהוא יהודי בשביל לעזור למשפחה יהודיה ענייה שגרה בכפר . היה לו תפקיד לטפל בסוסים באורווה , והוא עשה את העבודה שלו במסירות נפש.רחל למדה לרכוב על סוסים, מדי פעם הגיעה לאורווה ופגשה את מרדכי, מרדכי התאהב ברחל היפה , אבל לא העז לספר לה על רגשותיו.

אז הגיעה המהפכה ברוסיה בשנת  1917. המנהיג הרוסי לנין הכריז על שוויון בנטל ואמר שכל העשירים צריכים לתת את כספם ורכושם ……במדינה החל כאוס וביזה, כל אחד מהעניים חשב שמותר לו לקחת הכול מאנשים עשירים. זה הגיע למצב שהעניים חשבו שמותר להם להרוג בשביל לבזוז את הבית וכך נהגו לעשות.לצערי זה גם מה שקרה  למשפחתי.

באחד מימי שישי שכל המשפחה ישבה סביב שולחן השבת אחרי תפילה וברכות, הילדים שאלו את אבא שלהם מה יהיה עם המהפכה הזאת ואבא ענה להם : "אל דאגה , אנחנו כל כך עשירים שאי אפשר לקחת מאתנו הכול " ואז הם שמעו רעש גדול, יריות ולחדר נכנסו אנשי הצבא האדום (אותם אנשים בלי השכלה ,בלי אינטליגנציה, בלי תרבות , בלי רחמנות , שחשבו רק לבזוז ולהרוג!!!)תוך זמן קצר בערך 40 דקות לא נשאר כלום מהבית. הם שרפו, שברו והשמידו את כל הרהיטים, כלי האוכל, בדים ווילונות וכל זה קרה תוך כדי הרג טוטאלי. המהומה הייתה גדולה, הם החריבו את הבית ושרפו גם את החצר שהייתה בה אורוות הסוסים. מרדכי שהיה אחראי על הסוסים הבין שקורה משהוא רע, השריפות התפשטו במהרה ולא ניתן היה להציל את כל הסוסים, הוא קפץ על סוס אחד ודהר אתו לתוך הבית שעלה כולו באש. מרדכי ראה  את בני משפחת לוין נהרגים, נשארו בבית כמה ילדים שניסו לברוח בריצה מהפושעים, מרדכי נכנס עם הסוס לתוך האש לקח בכוח את רחל, הרים אותה על הסוס וברח מהבית. כך הציל את חייה של רחל אבל כל משפחתה- הוריה ואחיה נספו. לא נשאר אף אחד מהמשפחה חוץ מרחל!!

מרדכי ורחל לא יכלו להישאר בעיר דנפרופטרובסק. רדפו אותם וניסו להרגם, במיוחד את רחל, כיוון שהייתה ממשפחה עשירה.מרדכי שמע שבצבא האדום מתגייסים להילחם נגד מוסלמים במדינה אוזבקיסטן. הם החליטו לברוח לאוזבקיסטן למדינה שאף אחד לא מכיר אותם . לא היה להם כלום רק הבגדים שהיו עליהם והתכשיטים שנשארו על רחל. הם התיישבו בעיר סמרקנד. בתוך זמן קצר מרדכי (מארק ) השתחרר מהצבא האדום, למד קרוא וכתוב ואף  התברר שהיה לו כישרון אדיר במתמטיקה, הצליח לחשב בראש את כל תרגילי המתמטיקה אפילו במספרים גדולים מאוד.בסמרקנד לא היו הרבה אנשים עם השכלה ומהר מאוד מרדכי (מארק) הפך לאיש מאד חשוב במוסד הממשלתי של סמרקנד .הפך להיות הגיזבר הראשי בבנק המרכזי של משרד הבינוי.

מרדכי ורחל נישאו, חייהם השתנו לטובה, אומנם החיים לא היו פשוטים אך היו מאושרים.נולדו להם 8 ילדים אבל לצערי נשארו בחיים רק שלושה הבן ושתי בנות. (תמותת ילדים הייתה מאד גדולה בגלל מחלות שלא ידעו לטפל בהן)

בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. ובתאריך 22 ליוני 1941 הגרמנים התנפלו על ברית המועצות והכריזו מלחמה !!!! מרדכי באסיפת המשפחה אמר אנחנוהולכים להציל את המדינה שלנו מהאויבים כי אנחנו נאמנים מאד למולדת.המדינה הכריזה על גיוס כללי ובסמרקנד המתנדב הראשון היה מרדכי(מארק) ציפין והמתנדב השני היה בנו הבכור אריה (לב) ציפין .את מרדכי(מארק) לא גיסו בשל תפקידו החשוב במוסדות הממשלה. אך את בנו לב ציפין גייסו לחייל הארטילרי. הוא היה בצבא מהיום הראשון של המלחמה עד היום האחרון של מלחמה. השתתף בשחרור ממחנות ההשמדה, בכיבוש גרמניה ושחרור מהנאצים. כמה פעמים היה פצוע מאד קשה אבל אחרי החלמה חזר לצבא להילחם. קיבל הרבה מדליות חשובות ואותות גבורה.

אחרי המלחמה עם הגרמנים המשיכה המלחמה עם היפנים והוא חזר הביתה אחרי שנה מתום מלחמת העולם השנייה . בזמן המלחמה החיים בסמרקנד לא היו פשוטים: עוני גדול, היה קשה מאוד להשיג אוכל ובשביל זה הם נאלצו למכור דברים בכדי להשיג בשוק קצת אוכל.למרות הקשיים שלהם הם קיבלו משפחות שברחו מהגרמנים ממדינות אוקרינה ובלרוס. בביתם שהו 25 אנשים. רחל נאלצה למכור את כל התכשיטים שהיו עליה בזמן הבריחה בשביל לתת אוכל לכל השוהים בביתם . מרדכי (מארק) עבד במוסד ממשלתי אך בנוסף גידל פרחים, ירקות והיה כוורן בכוורות דבורים בכדי לאפשר למשפחה חיים קצת יותר טובים . כל זה מאוד עזר למשפחה לחיות בתנאים נורמליים. חלק מהדברים אותם גידל מכר וכך היה לו כסף לקנות אוכל למשפחתו. כל הילדים למדו באוניברסיטה אחרי בית הספר, לכולם הייתה השכלה גבוהה. רחל ניהלה את הבית בצורה טובה מאוד, היא הייתה בשלנית ושפית מצויינת. היא היתה מאוד מוערכת בבית ומהאנשים מסביב.

לאחר סיום המלחמה היא פגשה ברחוב ילדה יתומה בת  12 שישבה בחוץ וקיבצה נדבות, רחל לקחה אותה לביתה. הילדה גרה עם כולם כמו בת/אחות ולמדה בביה"ס. היא לא רצתה להמשיך ללמוד אז נשארה ועזרה לרחל בבית. כשהגיע זמנה להתחתן רחל נתנה לה הכל בשביל להמשיך ולגדל משפחה משלה (כאילו היא הייתה הבת שלה). אני ואחותי אנה גדלנו במשפחה גדולה ואוהבת. סבא מרדכי וסבתא רחל נתנו את נשמתם, תמיד היתה אווירה טובה ואוהבת עם כבוד רב לכל בני משפחתנו המורחבת.

כשמרדכי (מארק) נפטר, כל העיר ליוותה אותו למנוחת עולמים. כולם דיברו עליו רק דברים טובים ביותר. רחל נפטרה 10 שנים לאחר מותו של מרדכי וכל יום היא סיפרה לנו על החיים איתו ואיזה בן-אדם נדיר ונהדר הוא היה. החלום שלי הוא שכל הנכדים שלי ימשיכו את רוח החיים של מרדכי ורחל  ויהיו נאמנים גם ליהדות, למשפחה  ולמולדת.

תשע"ו