מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי. שמשי הוא שם המשפחה שלי מגיל עשרים, הגיל בו נישאתי ליוסי שמשי. יוסי בעלי האהוב, שנפטר לפני כשנה, הפך ליתום בגיל חודש ימים. אביו צבי, שהיה קצין מחוז במשטר הבריטי בתקופת המנדט, נהרג בפיצוץ מלון המלך דוד בשנת 1946.

אני זוכרת ששמחתי מאוד להחליף את שם ילדותי 'סטרכילביץ 'לשם 'שמשי'. שמשי הנו שם מעוברת לאלסטרשמש, מקום בו נולד סבא של יוסי ברוסיה. עבורי 'שמשי' הוא שם שיש בו שליחות אישית כשאני במהלך חיי מנסה להביא אור ושמחה לבני המשפחה שלי, לחברים וללקוחות. נולדתי בישראל בשנת 1953, חמש דקות לפני אחותי התאומה יעל. בתקופה זו הולדת תאומים הייתה אירוע נדיר, בשונה מהיום כשעשרות תאומים נמצאים בכל מקום. בין התאומים האהובים עליי במיוחד הם נכדיי יפתח ויאיר. תאומות היא קסם, אהבה עצומה וחיבור אמיץ לכל החיים. מאז ומתמיד אמרתי " אנחנו" ולא "אני". כשנישאתי ליוסי האנחנו הפך ליוסי ואני. היום לאחר פטירתו, אין כבר אנחנו.

אהבה זה כל הסיפור

אהבה בין הורים וילדים היא אהבה ללא תנאי, מרתק בעיניי כיצד ביטויי האהבה של הורים לילדיהם השתנו במהלך השנים.

בבית הוריי, משה וסוזי סטרכילביץ, אסור היה לנו הילדים להגיד 'לא', לדבר על כסף, להגיד מה נראה לי או לא נראה לי. ההורים שלי קבעו הכל, החל מבית הספר אליו אלך ועד האוכל אותו אוכל. כך, בגיל 10, החליטו הוריי להעביר אותי לבית ספר דתי. למה? ככה! מאז שעזבתי את בית הוריי לא נגעתי בגולש או בחצילים במיץ עגבניות, מאכלים שאימא שלי אהבה להכין בקביעות, אני שנאתי אותם אבל הכריחו אותי לאכול.

היחסים בין הוריי היו מורכבים, בעיקר כשמדובר בכסף. מדי בוקר התרחש "טקס" בו אימא שלי, שהייתה עקרת בית, ביקשה מאבי, שהיה בעל משרד לעריכת דין, כסף. זכורים לי רגעים מביכים ועצובים בהם אבא שלי ביקש לראות קבלות, שאל איפה העודף ו'למה את שוב צריכה כסף'. החוויה הזאת נצרבה בי והשפיעה על הבחירה שלי ללמוד כלכלה, מנהל עסקים ולעבוד כיועצת עסקית. היום ביטויי האהבה שונים לגמרי. עלמוש (נכדתי) כבר בגיל חמש ביקשה להשתתף בשיחת מבוגרים, וכשאמרתי לה שאולי זה לא מתאים השיבה שהיא בהחלט מבינה בנושאים של מבוגרים כולל משכנתא וכרטיסי אשראי.

היום מכינים לילדים אוכל צמחוני או טבעוני או נטול גלוטן – לכל ילד בדיוק את מה שהוא אוהב. ילדים ממש לא צריכים לסיים הכל מהצלחת, הם יכולים להגיד לא, לנהל ויכוח עם ההורים ולבחור מה מתאים להם. הורים רבים מממנים חוגים לילדים שלהם לפני שהם מוציאים כסף על דברים אחרים, וכבר בגיל שנתיים הילד בוחר מה ללבוש ומה לאכול. האם השינוי הדרמטי באופן בו הורים מבטאים את אהבתם לילדיהם הוא נכון? רצוי? ימים יגידו…

חברים זה כיף                                                      

כשהייתי ילדה מפגשים עם חברים היו בעיקר בחוץ, בשכונה. שיחקנו מחניים, פינות (שני מתחרים עומדים כל אחד מצידו האחר של הכביש ומנסים לפגוע עם כדור בשולי המדרכה. המצטיינים מצליחים שהכדור יפגע בפינת המדרכה ממול ויחזור ויפגע בפינת המדרכה השנייה), דודס ועוד. היום הילדים מול המסכים וקשה לנתק אותם מהם. ילדים כבר לא משחקים בחוץ ו'שכונה' זו מילה עתיקה.

אהבה בין סבא וסבתא לנכדיהם

כשאני חושבת על אהבה בין סבתא לנכדים היום לעומת העבר, אני מזהה מעט הבדלים בהשוואה לביטויי האהבה בין הורים וילדים. כאז כן היום, סבא וסבתא הם מקור לידע עבור הנכדים, המפנקים ולא מעורבים בחינוך הנכדים. אני זוכרת את סבתא שלי מלמדת אותי אנגלית באמצעות שירים. היא שילבה איות של מילים במנגינות מוכרות וכך למדתי לכתוב ללא שגיאות את המילה beautiful למשל. עלמה לא זוכרת שאי פעם ישבתי ללמד אותה, יתכן שזה משום שעלמה פשוט לא זקוקה לעזרה – משום שהיא שולטת בחומר ויש לה הרגלי למידה עצמית מעולים. יחד עם זאת אני מסייעת לנכדים אחרים שלי בהכנת שיעורי הבית לעתים. השבוע עזרתי ליאיר נכדי בהכנת שיעורים בהנדסה. אני עושה זאת בסבלנות רבה, בניגוד לזמנים בהם נדרשתי לסייע בהכנת שיעורי הבית של ילדיי-  אז עשיתי זאת בחוסר סבלנות ניכר.

הזכרתי קודם את מה שאמרה עלמה בהקשר ליכולת שלה לנהל שיחות עם מבוגרים. אני זוכרת שכבר בגיל ארבע ישבתי עם עלמה בבית קפה ושוחחנו על כוס שוקו וקרואסון. באחת הפעמים פגשתי חברה שפשוט לא האמינה שאני יושבת עם נכדתי בת הארבע ומנהלת שיחה ערה בבית הקפה.

זו אהבה!!!

הזוית האישית

סבתא חנה והנכדה עלמה: מאד נהנינו מהזמן שלנו ביחד ומההזדמנות להעביר לדור ההמשך את הסיפור שלי.