מאגר סיפורי מורשת

סבתא חנה ארגמן (שבולת), בת לרחל ומשה שבולת (זאנג), מספרת לנכדה עופרי את סיפור תולדות המשפחה.

משפחתי

אבי משה זאנג נולד בליטא, בקיידאני. הוא עלה לארץ עם הוריו וחלק מאחיו בשנת 1925, ויתר האחים עלו בשנת 1937. כולם גרו בפתח תקוה. משפחתו של אבי היתה בליטא משפחה אמידה, אך למרות זאת, למזלם הטוב, מכרו הכל ועלו לארץ. כמה בני משפחה עזבו לארה"ב וגם לדרום אפריקה. יתר בני המשפחה  נהרגו בשואה. בארץ כל המשפחה שינתה את שמה מזאנג לשבולת.

בטיול שעשיתי עם בעלי לליטא, ביקרתי בקיידאני, עיר הולדתו של אבי, וברחוב בו גרו. כיום הכל שונה ואין זכר לבתים של פעם. את בית הכנסת בעיר הפכו למועדון  עירוני.

בקיידאני ישנו בן אדם לא יהודי, שעוסק באזכור הנרצחים. הוא הקים בבית הכנסת לשעבר מוזיאון לזכר יהודי המקום. גם ליד אתר ההריגה הקים אתר זיכרון.

בבית ספר התיכון ישנה מורה שגם עוסקת בשימור תולדות יהודי המקום. הרבה פעילויות נעשות עם התלמידים ואף הגיעו השנה לישראל לסיור.

אימי רחל פלדמן נולדה בפולין, שאחרי מלחמת העולם השניה האזור עבר לאוקראינה. הם גרו בכפר קטן בשם נובו מיאסטו. אביה היה בעל חנות מכולת. מכיוון שרחל היתה הגדולה מבין האחיות, הוחלט כי תעלה לישראל. זה לא היה פשוט, אימי רחל נסעה עד איטליה ושם פגשה חמישה בני דודים שהגיעו מגרמניה וביחד, בשנת 1935, עלו באוניה לארץ. בשנים הראשונות בארץ רחל קיבלה מכתבים מאביה ואחיותיה ואף שלחה מכתבים אליהם, עד שהקשר נפסק. מאמצים רבים הושקעו בחיפוש בני המשפחה, אך לא נמצא שריד.

מכל משפחת אימי לא נישאר איש, אביה ושתי אחיותיה נרצחו בכפר, אח אחד, אישתו ושלושת ילדיו גרו בסמבור וגורלם לא ידוע. אח שני שגר עם אישתו ושלושת ילדיו בדוברומיל אף גורלם לא ידוע.

הורי – משה ורחל נישאו בפתח תקווה .

סיפור ילדותי

נולדתי בשנת 1944, להוריי משה ורחל ארגמן – שבולת. גרנו בפתח תקוה. הייתי בת יחידה קצת מפונקת על ידי סבתי שגרה איתנו. כשהייתי בערך בת 4, זכורה לי קצת מלחמת העצמאות. כמובן שבפתח תקוה לא הרגשנו, לפחות הילדים לא הרגישו (כמה נאיבי). שנות ילדותי עברו ברווחה ובשמחה, מוקפת בחברות ובפעילות חברתית ענפה. הייתי גם מדריכה "במכבי הצעיר". בביה"ס יסודי למדתי בבי"ס "נצח ישראל" בכיתה מופלאה עם מורה מופלאה שלימדה אותנו וחינכה אותנו מכתה א' עד ח'. עד היום אנו מספר בנות נפגשות מידי פעם בחברותה. סיום לימודי היה בסמינר למורות ובזה אף עסקתי מספר שנים.

היכרותי עם מאיר

בסיום לימודיי בסמינר למורים נשלחתי ללמד באשדוד. גרתי בדירה עם עוד מורות חברות שלי. נהגנו לרדת אחרי הצהרים לשפת הים. יום אחד הגיע בחור נחמד שהציע לי לשוט אתו בחסקה והסכמתי. מפה התפתח קשר של אהבה.

מי זה מאיר ?

מאיר ארגמן – ארז'ואן נולד במרוקו בעיר פאז. עלה ארצה בעליית הנוער בגיל 9, ללא הורים והתחנך במוסדות נוער בארץ. בתחילה בכפר הרואה ואחר כך בכפר הנוער באילניה. יותר מאוחר אימו  ואחותו עלו לארץ וגרו באשדוד. אשדוד היתה עיר עולים ואנשיה גרו בצריפונים בתנאים קשים. אחרי שרות צבאי בחיל השיריון מאיר התחיל לעבוד בחברה שעסקה בפיתוח העיר אשדוד, וכך, באחד הימים הכיר אותי בשפת הים.

התנגדות המשפחה לנישואין

אימו של מאיר קיבלה אותי באהבה ובשמחה. אבל משפחתי התנגדה לקשר עם מאיר בכל תוקף.

התנגדות משפחתי נבעה מהסיבה שמוצאו של מאיר ממרוקו, בשעה שאני נולדתי בפתח תקווה להורים ממוצא אשכנזי.

במבט לאחור אני מבינה אותם. הרי בעירם בפתח תקוה הקרובים והחברים כולם היו אשכנזים. הפתיחות שיש במידה מסוימת היום בכלל לא היתה אז, במחצית שנייה של שנות השישים.

כשהודעתי להוריי כי יש בדעתי להינשא למאיר, הופעלו עליי לחצים כבדים מכל מיני גורמים: בני משפחה, חברים ומשלחות שונות הגיעו אלי, על מנת לדבר על ליבי כי אני עושה טעות חמורה. בנוסף, ניגנו לי על המצפון כי אני גורמת להוריי עוגמת נפש גדולה שפוגעת בבריאותם. ברבות הימים, נודעו לי סיפורים הקשורים למלחמה שנהלו הוריי שהם בלתי יאמנו. המצב הגיע לכך (זה נודע  לי אח"כ)  שהם התביישו להראות את פניהם בחוץ כי שומו שמים, הבת היחידה שלהם רוצה להתחתן עם מרוקאי.

מי  מאמין היום, כי כך היו דברים לפני 50 – 60 שנה ?

חנה ומאיר

החלטנו להינשא ללא ברכת הוריי. כל ההכנות עשינו לבד, ואף ההזמנות הודפסו ללא שמות ההורים. נישאנו בשנת 1966. רק שבוע לפני החתונה הוריי השלימו עם רעיון החתונה.

יש לנו שלושה בנים:

הבן הבכור אליק, נישא לענת ומהם יש לנו שתי נכדות: נועה והדר.

טל נישא ליעל ומהם יש לנו שלושה נכדים: מיה, רונה ושחר .

אביחי נישא לנטע ומהם יש לנו ארבע נכדים: עמית, עופרי, יאיר ועידו.

עם נכדתי עופרי אני משתתפת בתכנית "הקשר הרב דורי"

עופרי מספרת על עצמה

אני לומדת בכיתה ה' בבית ספר "הבילויים" ונבחרתי השנה למועצת התלמידים.

יש לי שלושה אחים וכלב בשם "צ'יפ". אני אוהבת לרקוד וללכת לחוגי ספורט ואני אוהבת להיפגש עם חברות.

סבתא חנה בשבילי היא דמות לחיקוי אני אוהבת להיפגש עם סבתא ולבוא אליהם. סבתא מכינה עוגות יפות ומרשימות!

סבא מאיר בשבילי הוא: סבא אהוב בכך שהוא משחק איתנו הרבה וגם איתו אני אוהבת להיפגש.

כשסבא וסבתא שלי מזמינים אותי ואת כל בני דודי אליהם, אנחנו עושים "מאסטר שף" "המירוץ למיליון" "וקליעה לכוס".

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר