מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

תחנות בחיי

ממומבאי שבהודו לנבטים

נולדתי להורי משה ויוכבד בורופקר, בת שניה אחרי בן בכור הורי נישאו בשנת 1948 בהודו שם נולדו להם 3 ילדים אליהו, אליזבט ואלישבע.  בשנת 1954 ארזו הורי את חפציהם ועלו לארץ ישראל. אך ורק ממניעים ציוניים.

כמו כל העולים בזמנו העבירו אותנו לשער העלייה שם קיבלו אותנו אנשי הסוכנות. קיבלנו דברים כדי להתחיל בהתאקלמות כמו מיטה ומזרן של הסוכנות. הקליטה הייתה מעט קשה הגענו בחורף ושכנו באוהלים, מזון קבלנו בהקצבה משפחתית.

משם עברנו מספר מקומות ולבסוף הגענו לקיבוץ נירים של השומר הצעיר בגבול עזה. שם נולדה הבת הרביעית למשפחה ושמה רחל ע"ש סבתא רבה. בקיבוץ היינו כל ילד במגורי הילדים בחלוקה לגילאים לא עם ההורים. עם ההורים הינו נפגשים בזמנם הפנוי הקצר. הם עבדו במשק ובמטבח וכמובן בחקלאות.

משמאל לימין – אלישבע בת שלוש, רחל בת חצי שנה שנולדה בקיבוץ, אמא יוכבד, אני עליזה בת חמש, אבא משה ואליהו הבן הבכור בן שבע

תקופה קשה עברה עלינו בקיבוץ, היינו מותקפים לעתים קרובות *מהפדאיונים  שהיו חודרים  מעזה יורים ולא מעט פעמים נהרגו עדר של פרות וכבשים מההפגזות שלהם.  לימדו את כל חברי  הקיבוץ  להשתמש בנשק לשם הגנה.

את הקיבוץ עזבנו בשנת 1956 בגלל אי הסתגלות לחיי הקיבוץ של השומר הצעיר במיוחד אי שמירה על כשרות.  יש לציין  שבזמן שהותנו בקיבוץ הורי לא אכלו בשר או עוף בגלל השחיטה הלא כשרה, בקיצור היינו צמחוניים.

עברנו לבאר-שבע, לשכונה ב, רח' חז"ל ומיד פרצה מלחמת סיני. היינו צריכים לחפור תעלות ובשעת צפירה הינו נכנסים אליה והיה צריך להחשיך את המקום  ממטוסי האויב שלא יגלו מקום מיושב.

עם עלייתנו ארצה ממלחמת סיני ועד היום היינו בכל המלחמות והמבצעים. במלחמת השחרור ובהכרזת המדינה הורי עדיין היו בהודו.

בבאר-שבע קיבלנו מעמידר בתמורת שכירות חודשית "בית רכבת"  (7 משפחות בכל רכבת) ובו 2 חדרי שינה, חדר משפחה, מטבח, שירותים בתוך הבית (בזמנו בנו את השירותים בחצר מחוץ לבית) ומחסן קטן. במהלך השנים קנו הורי את הבית מעמידר ושיפצו את הבית, הוסיפו קומה שניה ובה עוד 3 חדרים מרפסת ומקלחת.

בבאר-שבע נולדו שני אחים נוספים אורה וראובן.

בשנת 1978 נפגשתי עם נחמיה. חקלאי ממושב נבטים.  ההיכרות איתו הייתה דרך חברה מהעבודה, כרמלה אסולין ודודה דוד ארבילי שלמד עם נחמיה באשל הנשיא . לאחר שנה נישאנו בבית הכנסת שבמושב נבטים  בהשתתפות של כ-1000 מוזמנים.

כמובן שכל המושב היה מוזמן ונרתם לעזור בהכנות לאירוע, השתתפו גם בני משפחה וחברים שלא מהמושב.

בין השנים 1980 ל- 1987 נולדו לי 3 ילדים :  מאור, מורן ויוגב.

מאור נשוי ויש לי 2 נכדות.

ביקור בבית הכנסת של מושב נבטים עם ילדי מרכז קליטה חרוב מבאר-שבע שבו אני מתנדבת כ-15 שנים.  הילדים הם עולים מאתיופיה בגלאי 10-15. במסגרת מרכז הקליטה אנו חוגגים לילדים בר/בת מצוה. ביום טיול כייפי ערכנו לילדים סיור במושב ולימדנו אותם על חיי המושב, ביקרנו בלולי תרנגולות, חממות הפרחים. חוות סוסים, ביקרנו מוזיאון מורשת יהדות קוצין, ואיך לא בבית הכנסת המפואר ואחד היפים בארץ .

סיפורו של חפץ  –  מכשיר להכנת ביסלי הודי

החפץ שבחרתי להציג הוא מכשיר שיוצר לפחות לפני 80 שנה, שעשוי מנחושת  ומיועד לייצור ביסלי הודי חטיף הודי, קיבלתי אותו לאחר מות אימי.

כמו כן משמש להכנת אטריות מקמח אורז וחלב קוקוס מאודה. אימי שמרה על מכשיר זה ואני המשכתי בדרכה.

את הביסלי מכינים לרוב לאירועים ומגישים כחטיף עם שתיה חריפה.

ביסלי

 

 

הזוית האישית

עליזה – כתיבת הסיפורים המשותפים החזירה אותי כמה שנים לילדות והעליה לארץ. לא תמיד חושבים וזוכרים זאת. ההקשבה של התלמידה נתנה לי להיפתח ולספר עוד ועוד. תלמידה – הכתיבה של הסיפור למדה אותי ונתנה לי "נסיון בחיים". למדתי על הקושי בעליה והפחד , ואיך בסוף הסתדרו והשתלבו בחיים.

מילון

פדאיונים
מסתננים ערבים שהיו מגיעים משטח עזה לשם פיגועים בתושבים בלולים וברפתות. היו מצוידים ברובים ויורים ללא הבחנה. (היום נקראים מחבלים)

בית רכבת
מבנה ארוך צמוד קרקע הדומה לקרונות רכבת. המבנה מחולק ל-7 דירות שלכל דירה חצר קדמית ואחורית

ציטוטים

”הדבר הטוב ביותר שקרה לי הוא שלושת ילדי!“