מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

שלפחות אחד ישרוד

בית האבות נוף טבעון
מפגש סיום תכנית הקשר הרב-דורי
סיפורה של יהודית קיטנר שחוותה את השואה עם משפחתה

יהודית קיטנר (שפיגל) בת 88.

הורים: אמא – לאה אלבר; אבא – ברוך שפיגל (ברנרד)

נולדה בתאריך 20.6.29

יהודית מספרת:

זמן קצר לפני שנלקחנו לגטו בעיירה נדבורנה שבאוקרינה, אז פולין, אמא רצתה להרגיע אותנו ואמרה שכלב שנובח לא נושך, היא התכוונה – אם קורה משהו אל תמהרו לרוץ אחד לשני. אנחנו משפחה מלוכדת והפתיע אותי שכך אמא אמרה, אבל אמא ידעה שילדים וזקנים הולכים קודם והיא אמרה: "אני רוצה שלפחות אחד מאיתנו ישרוד".

בגטו הניסיוני בנדבורנה הייתי ילדה בת 13. עשו עלינו ניסוי כמה זמן נוכל לשרוד בלי מים ואוכל. היו אנשים ששכבו על המדרכות ומתו. כדי להוציא מים היה צריך לשאוב מים ומי שלא יכל לשאוב לא היו לו מים.

אמי נפטרה מרעב או טיפוס.

היו לי עוד שתי אחיות ואח. כאשר הגיעה קרובת משפחה היא אמרה לנו "אתם אל תבכו! כך אמא לא תצטרך לדאוג על מה שקרה לה".

אחי גם שרד את השואה ואחרי 8 שנים נפגשנו כאן בארץ.

למרות כל זאת אני זכיתי: יש לי כיום 4 בנות ונכדים כשבטי ישראל. שתי הנכדות שלי קצינות ויש לי אפילו נינים.

החודש ימלאו לי 88 שנים.

הרבה פעמים חשבתי לקחת חיי, אבל נזכרתי בדברי אמי שאמרה שהיא רוצה שלפחות אחד מאיתנו ישרוד.

 

הזוית האישית

תלמידי כיתה ז' מבית ספר אורט גרינברג שבקריית טבעון נפגשו עם דיירים מבית האבות נוף טבעון. הפגישות האישיו והמרגשות מאוד התקיימו בבתי הדיירים, שסיפרו את סיפור חייהם האישי ולמדו יחד מחשבים.

מילון

גטו
שכונה מגודרת בה התגוררו קבוצת משפחות יהודים

ציטוטים

”אמא ידעה שילדים וזקנים הולכים קודם והיא אמרה: "אני רוצה שלפחות אחד מאיתנו ישרוד"“