מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

שומרת על קשרים טובים עם חברי-ילדות לאורך השנים

סבתא שרי ונכתה רוני
קערה. מזכרת מבית סבתא דורה

היא אימא של גל, אבא של רוני.

בית סבתא: "בנקודה הכי צפונית בנתניה", על גבול מושב אביחיל, קוטג'-טורי, צופה על עמק חפר, עם שיחי בוגונבילה ופרחי אמנון-ותמר בחצר, עתיר כלי קרמיקה ותכשיטים, פרי יצירתה של שרי.
הבית של רוני: מושב קדימה ("באזור הוותיק"), דו-משפחתי, עם עצי פרי, ביניהם תפוז, שסק, תות, דובדבן וגויאבה. רוני בכורה לשלושה (אודי, טל ואיתי), אביה (גל) ואמה (אפרת), אנשי הייטק, מפתחי תכנות, עובדים בחברות שונות. יש לה חדר משלה, בלי מחשב ("רק מיטה, שולחן וארון").
הקשר הרב-דורי: זה 3-4 חודשים נפגשות שרי ורוני בימי שישי בחדר המחשבים של בית הספר של רוני ויוצרות בצוותא מצגת ששמה, "כיצד הצלחתי לשמור על קשרים טובים עם כל-כך הרבה חברי-ילדות לאורך השנים". מדובר בסיפור חייה של שרי שנמצאת בקשר עם רוב חבריה מ"קן צפון" של "התנועה המאוחדת" בתל אביב (ארלוזורוב פינת אד"ם הכהן). שרי תורמת את הסיפורים והתמונות, רוני מראיינת, מקלידה ובקרוב תשלב את הכל במצגת "פאוור-פוינט".
גילויים הדדיים: "הכרתי הרבה חברים של סבתא שלא ידעתי עליהם", רוני, "היה לה חבר מבית הספר היסודי שנפל בשבי במלחמת ששת-הימים (אברהם אמל'ה יסעור) והוא כתב לה מכתבים מהשבי". שרי: "ידעתי שהיא (רוני) מאד ידענית ורגישה, אבל התכונות האלה הועצמו בעיני. יש לה יכולת להבחין בפרטים הקטנים ולהתרגש, במיוחד מסיפורים על חנה'לה ועדינה, החברות הכי טובות שלי מגיל 5 וחצי ועד היום".
עיסוקים: שרי מנהלת "מרכז קורן" בנתניה לליקויי למידה ומנחה הורים לילדים ומתבגרים עם קשיים בתחום. את שיטת הטיפול למדה בפאריס לפני 25 שנים. בהכשרתה היא מורה, שימשה גם כמחנכת ורכזת-מקצוע (ספרות). לגמלאות אין לה כוונה לצאת ("להפך, אני עובדת יותר"). חוץ מזה היא יוצרת תכשיטים וכלי קרמיקה, סורגת "צעיפים פראיים" ומטיילת במסגרת "קבוצת מטיילים". לאחרונה גמרה לכתוב סיפור שאותו תפרסם ("עד כה כתבתי למגירה").
עיסוקי רוני: תלמידת כיתה ו'2 בבית הספר "יגאל אלון" בקדימה, אחרי הלימודים משתתפת בנבחרת האזורית באקרובטיקה ("היא ילדת גומי", שרי), בעבר זכתה במדליית-זהב באליפות ישראל לילדות בהתעמלות-קרקע ("אני יודעת סלטה על קורה"), חולמת להיות רופאה, לדבריה לא תתנגד לשחק בסרטים.
קורות שרי: ילידת סוף 1947, תל אביב, בת להורים שעלו לארץ לפני המלחמה ואיבדו את משפחותיהם בשואה. אביה יליד לובלין, פולין, עבד לימים כאיש מנהלה ב"מרכז לחקר גרעיני שורק". אמה, ילידת פריז, בת למהגרים מפולין, הייתה מזכירה בכירה במפעלי התעשייה-הצבאית ברמת השרון. כשהייתה בת 12 הוריה נפרדו והיא גרה עם אמה ואחותה ברחוב אמסטרדם בתל אביב, שם חלפה לפעמים שושנה דמארי שגרה בסמוך.
שרי: "את הלילה שבו רצחו את ישראל קסטנר, שכן שלנו, לא אשכח לעולם". היא גם זוכרת את הקרפיונים לשבת ששטו באמבטיה של סבתא שלה ("פעם כמעט טבעתי שם"). למדה בבית הספר התיכון "אליאנס" ואת רוב עתותיה הקדישה לקן התנועה-המאוחדת. בהמשך, שירתה כחיילת בקריה במלחמת ששת-הימים ("ליד לשכת הרמטכ"ל, יצחק רבין"). אחרי השחרור נישאה לאריק שניידר (בן למשפחת נתנייתית שמקורותיה במשמר הירדן) וילדה את גל, רז וגדי.
 
 צמיד. מתנה שעברה לשרי מסבתה דורה דרך אמה שושנה

 

טבעת. את אבן ה"בלו-טופז" קיבלה שרי מסבתא דורה

 

גדי: בנה הצעיר נקרא על שם גדי שניידר, אחיו של אריק, שנפל כמפקד טנק ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.
ישראלי: "מי שחי בארץ ותורם משהו למדינה", שרי. "אנשים שרוב הזמן חם להם", רוני.
איחולים: "שלום עם השכנים ובינינו", שרי. רוני מצטרפת.
__
התיעוד נעשה כחלק ממיזם "דור 3 – שלושה דורות של ישראלים: לכבוד שנת העצמאות ה-65 למדינת ישראל", במסגרת תכנית הקשר הרב דורי–"מזקנים אתבונן". צלמת: רלי אברהמי. כתב: אבנר אברהמי 

קישור לסיפור: שמירת הקשר עם חברי הילדות

קישור לסיפור: אהבה במשמר הירדן

מילון

התנועה המאוחדת
תנועת נוער לומד שהוקמה בשנת 1945 כאשר חלק מחברי תנועת המחנות העולים פרשו על רקע פילוג במפא"י והתאחדו עם חברי תנועת גורדוניה-המכבי הצעיר. ב-1959 התאחדה התנועה עם "הסתדרות הנוער העובד" ויחד הוקמה "הסתדרות הנוער העובד והלומד". (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ישראלי: "מי שחי בארץ ותורם משהו למדינה"“