מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

קופסת המדליות של סבתא

סבתא מירי ומאיה בתכנית הקשר הרב דורי
עיטורי הגבורה שסבא רבא קיבל כאות הוקרה
עיטורי גבורה, של סבי במלחמת עולם הראשונה-ליגיון הזרים

שמי מירי אטיאס אמויאל, שמי ניתן לי על שם הסבתא מצד אבא. שם נוסף: מרלין, מיריקה.

נולדתי במרוקו בתאריך 21.01 בשנת 1952. עליתי עם הוריי בשנת 1955 בהיותי בת שנתיים וחצי היישר לדימונה ולצערי אין לי זיכרונות ממרוקו. אני הבת הבכורה מבין חמישה אחים. תמיד הרגשתי אחריות כלפי אחיי, מייעצת, תומכת ומאד רגישה לנעשה.

גדלתי בדימונה, בבית קטן וחמים, ישנו ראש וזנב, והכי אהבתי לישון על ברכיה של סבתי ולהרגיש את החמימות… תחביבי הילדות שלי היו קפיצה על חבל, תחרויות ריצה (ספורט), אהבתי מאד לקרוא ספרים, אהבתי לעזור בניקיון הבית, אהבתי את אווירת החגים ובעיקר את חגי תשרי. בבית שלנו הייתה מוזיקה קבועה. תמיד התנגנו שירים בצרפתית ובעברית. הוריי שמעו את השירים שלהם בנוסטלגיה ובערגה גדולה לארץ מוצאם. אנחנו, האחים, שמענו את כל הסגנונות: שלישיית גשר הירקון, התרנגולים, לצד הזמר הצרפתי שרל אזנבור, ולהקת סנטנה…. כל היום התנגנה מוזיקה שבקעה מתקליטים שהוריי קנו עבורנו. זכורים לי לטובה משחקי הילדות שלי: חמש אבנים, קפיצה על חבל, סבתא סורגת, עפיפונים, משחקי משפחה כמו רופאה ואחות. למדתי בגן יסמין בדימונה, אח"כ בביה"ס רתמים. אהבתי ללמוד! סיימתי את תיכון ליימן בדימונה אחרי ארבע שנות לימוד וקיבלתי תעודת בגרות טובה.

כילדה, חוויתי את מלחמת קדש, אבי גויס למלחמה, אני זוכרת את האפלה והסדינים ששמנו על החלונות כדי שהאויב לא יגלה את הישוב ויפציץ אותנו… זכורים לי מכתבים שקיבלנו מחזית המלחמה, מאבי ז"ל. בנוסף זכורה לי מלחמת ששת הימים עם הנצחון הגדול, ולאחריה מלחמת כיפור בה נהרג בעלה של דודתי…והיה שבר גדול במשפחה. הייתה אוירה מאד מבולבלת, נהרגו המון חיילים. המלחמה הייתה בשתי חזיתות – בדרום, בסיני ומצריים, ובצפון מול הסורים. מלחמה מעוררת בי רגשות כבדים של פחד, חוסר בטחון, וטראומה שתיצרב בזיכרוני לעד.

מקום העבודה הראשון שלי היה בלשכת הרווחה בדימונה. קיבלתי קהל שנזקק לעזרה ולהכוונה. נהניתי מאד. אני אוהבת לתמוך ולעזור לאנשים.

את בעלי הכרתי בשכונת מגוריי. הוא היה חבר טוב של אחי ועם הזמן התהדק בינינו הקשר עד לחברות וחתונה. התחתנו בשנת 1975. לפני החתונה נערכה מסיבת אירוסין משפחתית, הייתי בת 22. נולדו לנו שתי בנות נהדרות ומהן יש לי חמישה נכדים ונכדות. כשעברתי לחיפה, בעקבות שירותו הצבאי של בעלי בחיל הים, עבדתי ב"ביטוח לאומי" 35 שנים, בעזרה לקהל נזקקים בכל נושאי הרווחה והשירות לאזרח ושימשתי כמזכירה רפואית לנפגעי עבודה אשר נקבעה לכם נכות עקב תאונת העבודה. בנוסף, שימשתי כמזכירה רפואית גם במשרד הביטחון עבור נכי צה"ל.

האבדן של בעלי, סבא שמעון, עקב פציעה בצבא והידרדרות המצב הגופני בעקבות פציעתו, הייתה אירוע קשה מאד עבורי. אני שואבת אושר ושמחה ממשפחתי. אנו נוהגים לחגוג את החגים היהודיים, כמו גם שבתות , ימי הולדת של בני המשפחה, עבורי זו שמחה גדולה בכינוס המשפחה. אנחנו מקפידים על קידוש בערב שישי. אבי ז"ל נהג ללכת לבית הכנסת לבוש בגדים לבנים והייתה יראת כבוד ואוירה מיוחדת … החגים נחגגים במלוא ההכנות והמאכלים המיוחדים. עד היום, החגים החביבים עליי הם חגי תשרי ובמיוחד חג הסוכות, בו בונים סוכה ומקשטים אותה, ומגיעים אורחים, אושפיזין והשמחה רבה…..

כיום, אני גמלאית ועוסקת באומנות משולבת – ציור, חרוזים, תכשיטים, רקמה, כמו כן פעילות ספורטיבית. למדתי רפלקסולוגיה, טיפול בשמנים ארומתיים ומידי פעם מטפלת בבני משפחתי וחברים. אני נהנית לצפות בסרטים בקולנוע ויוצאת לטיולים בארץ ובחו"ל. מאחר ואני אוטודידקטית באופיי אני קוראת המון, מתעדכנת בכל מיני נושאים מגוונים, שומעת הרצאות, נפגשת עם אנשים שתורמים מהידע והתובנות שלהם, לומדת שפות ואף אופה ומבשלת והכל מתוך הנאה ושמחה!

כמובן, שהנכדים ממלאים אותי בהמון שמחה ואהבה. אני נפגשת איתם ומשתפת פעולה בתחומי העניין שלהם.

אזולאי משה ז"ל סבי, מצד אמי היה ליגיונר ונלחם במלחמת העולם הראשונה מ – 1914 עד – 1918 היה לוחם בלגיון הזרים בצרפת, בהמשך גויס גם למלחמת העולם השנייה. כאות הוקרה קיבל עיטורי גבורה ומדליות. סבא משה עלה לארץ ישראל מצרפת בתאריך  5/5/62 ובהמשך הועלו עצמותיה של סבתי אזולאי אסתר ונקברה בבית העלמין בדימונה. סבא משה נפטר בשנת 1975 (1889-1975).

יהי זיכרם ברוך.

זהו צילום של המדליות ועיטורי הגבורה שסבא שלי קיבל כאות הוקרה , בהיותו לוחם בלגיון הזרים הצרפתי

סבא נלחם במלחמת העולם הראשונה, וניתן לראות את התאריך חרוט על המדליות.

גם אבא שלי – יצחק אמויאל ז"ל, סבא רבא של מאיה, היה חייל ונלחם במלחמת ששת הימים. העיתון המיתולוגי "במחנה", שנחשב בזמנו לעיתון של חיילי צה"ל, פרסם בגיליון מיוחד מתאריך 12/6/1967- בתום מלחמת ששת הימים, כתבה גדולה על ה"אפוס של הניצחון".

בעיתון צולמו חיילים, וביניהם אבי, יצחק אמויאל, ז"ל, שלקח חלק במלחמה, כחייל מילואים. אבא שלי מופיע בשורה תחת הכיתוב, "ככה הם ניראים" עם הקסדה המרושתת (עם השפם), ראשון בשורה .

סבתא שומרת את העיתון למזכרת …

בעיתון זה מופיע גם צילום של חיילי צה"ל ליד הכותל, מעמד היסטורי מרגש! זו הייתה מלחמה שהיוותה נקודת מפנה ורגע מכונן לעם היהודי, עם שחרור ירושלים ואחדותה.

הזוית האישית

נהננו מאד מעצם הפגישה השבועית האיכותית ומהתכנית באופן כללי.

זו הפעם השנייה שבה מירי משתתפת בתכנית הקשר הרב-דורי. בשנת 2014 מירי השתתפה בתכנית יחד עם נכדה יונתן אברהם.

להלן הסיפור שמירי תיעדה בשנת 2014, לזכרו של בעלה שמעון.

מילון

האפלה
החשכת הבית והסביבה בזמן מלחמה.

רגע היסטורי
רגע שזכור מהעבר וקשור לתולדות העם שלנו, במקרה הזה-זכרונותיי ממלחמת קדש, מלחמת השחרור

ציטוטים

”סבא עלה לארץ, מתוך ציונות ואהבת הארץ. הוא היה גאה על היותו יהודי בארצו. “