מאגר סיפורי מורשת

שמי מירי אלף, אני נולדתי בקבוצת רמת דוד בשנת 1939, אבא שלי היה רועה צאן וכל בוקר היה יוצא למרעה עם עדר צאן גדול.. וחוזר בערב.

אמא שלי עבדה ברפת ואחר-כך, עברה לעבוד בתור מטפלת של השכבה הבוגרת (כיתות ט'-יב').

אחי ואני עוד מינקות, בילינו את כל חיינו בדיר. היינו עוזרים להשקות את הטלאים היתומים בבקבוקי חלב ועוזרים בכל העבודות. בוקר אחד באנו לדיר וראינו ארבעים טלאים שוכבים מתים אל הארץ. הסתבר ששני זאבים נכנסו לדיר והרגו את הטלאים, זה מאוד השפיע עלינו. למחרת אבא יצא למרעה הסתכל אחורה וראה זאב רץ רודף אחרי כבשה צולעת שהתעכבה מאחור. אבא תפס את הנבוט, רץ לעבר הזאב הכה אותו חזק והזאב ברח מיילל מכאבים. אנחנו היינו מאוד גאים באבא שלא פחד מהזאב ונקם את נקמתם של הטלאים.

גז של כבשים

רקע על קבוצת רמת דוד

רמת דוד הוקמה על ידי קבוצת שרונה בשנת 1926 ושנתה את שמה משרונה לעיינות, בסוף אותה שנה התיישבה סמוך לעיינות קבוצת השרון. במשך כ-20 שנה שכנו ברמת דוד שתי הקבוצות זו ליד זו, אך ניהלו כל אחת חיי קהילה ומשק נפרדים. עם זאת, גן הילדים ועדר הצאן היו משותפים.

בשנת 1953 התחברה קבוצת השרון, עד אז חברת חבר הקבוצות, עם אנשי מפא"י שפרשו מקיבוץ גבת הסמוך. בעת הפילוג בקיבוץ המאוחד, והקימה עימם את קיבוץ יפעת. ברמת דוד נותרה קבוצת עיינות לבדה, ושמה הוסב  לשם המקום (רמת דוד) היינו בכיתה ו' כשאמרו לנו שעוברים לקיבוץ – יפעת. בקבוצת הילדים היה כעס על השינוי והמעבר והחלטנו לעשות מרד! לא לעבור לקיבוץ החדש!  נשארנו לילה ויום לבד אבל, לא החזקנו יותר מעמד וחזרנו להורים ליפעת.

שם חייתי עד אחרי הצבא, כשהתחתנתי ועברתי לאיילת השחר.

הזוית האישית

תכנית הקשר הרב דורי: מירי משתתפת  בתכנית יחד עם התלמידים: עילאי אזולאי ועומר אלף.