מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ממחול בניו יורק לתפילה בתל שילה

אני מישר ושביט שעזרו לי. 2018
אני רוקדת עם דגל ישראל בניו יורק. NY1970
הסיפור שהפתיע אותי: עליתי מניו יורק לארץ ישראל

אני בתיה שפיגלמן מידד, Batya Spiegelman Medad. נולדתי בנוי יורק  ב1949. גם ההורים* שלי נולדו בנוי יורק, אבל הוריהם הגיעו מאירופה. שתי סבתות גדלו באותו עיר בבלה-רוסיה, רוגוטשוב, אבא של אמי מקיאב, ואבא של אבי מנשלסק, פולין. הבית שלנו היה יהודי אבל לא דתי או ציוני. קיבלתי קצת חינוך יהודי מהבית כנסת  קונסרבטיבי בשכונה והתחלתי ללמוד יהדות הרבה יותר לעומק ממה שראיתי בבית. להיות יהודי בארצות הברית- במדינה נוצרית זה לא פשוט.

בגיל 13 עברנו לגרייט נק, ניו יורק ושם הצטרפנו לבית כנסת אורתודוקסי- עם יהדות מלאה. כדי למצוא חברים ההורים שלי דחפו אותי לפעילות נוער של בית הכנסת. שם, יותר משפגשתי חברים- אני פגשתי את היהדות. התקדמתי בפעילות בתנועת נוער NCSY. בסוף הייתי בהנהלה הארצית ולהפתעתי גם התחלתי לשמור תורה ומצוות, כשרות, שבת וכו'. דבר לא פשוט במצב שלי מכיוון שבבית הייתי צריכה לאכול לא כשר והקפדתי בחוץ לאכול כשר, הפוך מרוב היהודים.

בבית ספר תליתי פרסום – כרזות הקוראות להפגין למען יהודי רוסיה כאשר התלמידים האחרים רק היו מעוניינים בזכויות לשחורים אמריקאים.

כאשר הייתי שמיניסטית, חבר טוב טוב הביא אותי לפגישה של התנועה הציונית בית"ר, וזה הפך את החיים שלי למשהו חדש. ידעתי שאני אגור בארץ ישראל. באותה שנה גם רקדתי בפסטיבל ריקודי עם ישראלי בקבוצת NCSY, ואחר כך גם הדרכתי את הקבוצה לשנתיים כי ריקוד מחול היה האהוב אצלי מאז שאני ילדה קטנה.

המשפחה שלי לא קיבלה יפה את כל השינויים שלי וכאשר הרגשתי שאני צריכה לבשר להם שאעלה ארצה כדי למנוע את הוויכוחים לפני שיתחילו אז אמרתי שזה מצווה כמו כשרות ושבת. הם לא ידעו איך להגיב ואני חושבת שבסוף אפילו שמחו שבניתי את החיים רחוק מהם.

כשהייתי ממש בסוף תיכון פרצה מלחמת ששת הימים, וכשהבנתי את המשמעות של הניצחון שלנו החלטתי שאצטרך לגור באחד המקומות שמדינת ישראל שחררה בזמן המלחמה. באותו קיץ בהפגנה למען יהודי רוסיה בתשעה באב פגשתי את בעלי שחזר אחרי שנה לארץ. התחתנו שלוש שנים אחרי ומיד עלינו ארצה באוניה בהתחלה גרנו בעיר העתיקה במעון בית"ר, שנה אחרי זה כשנולדה לנו בת ראשונה עברנו לבית וגן בירושלים. בשנות 1975-77 היינו שליחים בלונדון בבית"ר ושם נולדה לנו בת שלישית.

כשחזרנו ארצה התחלנו לחפש ישוב לגור בו. בסוף קיץ 1981 נולד לנו בן ועברנו לשילה. מאז אנחנו גרים בשילה. ושם נולד עוד בן. כשהגענו לשילה זה היה ישוב קטן ובודד ועכשיו שילה גדולה מאוד ומרכז גוש שילה עם אלפי משפחות והרבה בתי ספר. למרות שלא תכננתי לעבוד מחוץ לבית ,במשך השנים עבדתי בהמון תחומים. בין היתר הייתי מורה לריקוד יצירתי, ספורט וגם אנגלית. הייתי מבשלת במעון ואחראית ליחסי ציבור בישיבת ההסדר בשילה, וגם מכרתי בהרבה חנויות בירושלים, שער בנימין ושילה. בנוסף לזה אני כותבת בעיתונים, אינטרנט ובבלוגים שלי,  A JEWISH GRANDMOTHER וגם SHILOH MUSINGS.

כבר יותר מעשר שנים אני מביאה נשים להתפלל כל ראש חודש בשילה הקדומה, תל שילה. אני מרגישה לגמרי מחוברת למקום הקדוש, שילה, איפה שאני גרה כבר יותר מחצי חיים שלי.

עליתי ארצה ככלה טרייה ועכשיו אני אמא וסבתא ומקבלת סיפוק ושמחה לראות את הילדים והנכדים שלי גדלים כאן בארץ ישראל, בונים את החיים שלהם, ובעזרת ה' יהיו גדולים יותר ויותר.

אני מודה להקב"ה כל יום על ההזדמנויות שהוא נתן לי והכח לפני יותר מחמישים שנה לשנות את החיים שלי כדי לחיות כיהודייה אמיתית בארץ ישראל.

ההורים

אמא, שירלי שפרה שנקמן שפיגלמן, Shirley Shankman Spiegelman

אבא, סידני זיסקין שפיגלמן, Sidney Spiegelman

הורים של אמא, אברהם שנקמן, Abraham Shankman, חיה ריזיה ושנפסקי פינקלשטיין שנקמן, Ida Vishnefsky Finkelstein Shankman.

הורים של אבא, צבי הירש שפיגלמן, Harry Spiegelman, גנלה בריינין שפידלמן, Anna Brynien Spiegelman

הזוית האישית

מישר ושביט: היה לנו ממש מעניין לעבוד עם בתיה ולשמוע את הסיפור שלה. נהנינו מאוד והחכמנו מאוד. הסיפור והעבודה חיזק אצלנו מאוד את הציונות שבנו והערך הדתי שבנו.

בתיה: הייתה חוויה מיוחדת לספר לבנות עליי בגילן. יש לי עוד סיפורים לספר בעתיד בע"ה.

מילון

NCSY
תנועת נוער יהודי, דתי של ה-OU

בית"ר
תנועת נוער ציוני

ציטוטים

”גדלתי בבית יהודי אבל לא דתי או ציוני. להפתעתי היום אני דתיה ובארץ ישראל.“

”רקדתי מנו יורק עד שילה.“