מאגר סיפורי מורשת

ילדותי בקיבוץ מענית

שמי רחל גל נולדתי לפני קום המדינה 1946 בקיבוץ מענית. כילדים בקיבוץ שיתופי חיינו בתוך קבוצות שמחולקות לפי גילאים בתוך בית ילדים, שהוא היה הבית  המרכזי שלנו מהבוקר עד הערב, חוץ משלוש שעות אחר הצהריים בהן הלכנו לבקר את ההורים.

לנו לא היו סבים הם נרצחו בפולין ואפילו תמונות של הסבים שלי לא ראיתי רק שמעתי מעט סיפורים. שאר המשפחה שנשארה בפולין אף היא הושמדה על-ידי הנאצים.

ההורים שלנו היו חלוצים שבאו לבנות קיבוץ בארץ ישראל ואנחנו כילדי דור ראשון בקיבוץ הסתובבנו ברחבי הקיבוץ וליווינו את ההתקדמות של הקיבוץ שלנו. מה שהניע את ההורים שלנו לברוח מפולין לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה ההשפעה של תנועת הנוער השומר הצעיר מתוך אידיאולוגיה שצריך לבנות ארץ ליהודים. גם אני כילדה חונכתי בשומר הצעיר והלכתי להגשים את חיי בקיבוץ כי זו הייתה האידיאולוגיה של השומר הצעיר.

כשהיינו ילדים בזמן מלחמת השחרור פינו אותנו לפרדס-חנה כיוון שהערבים הפגיזו את מענית. כל הנשים והילדים פונו למקום בטוח למשך שנה והגברים נשארו לשמור ולהילחם על הקיבוץ. כילדים הגדלים בקהילה משותפת לא הושפענו כמעט מחינוך הורינו. הקבוצה, הילדים, המחנכים הם אלה שעיצבו את אופיינו ומחשבותינו. הכל היה למען הקבוצה. גדלנו כאחים מהסיר עד הצבא לא נפרדנו אף פעם.

רחל גל

קיבוץ מענית בו  נולדתי והתבגרתי, עיצב את חיי. כנערים חיינו בלי מבוגרים. גדלנו כילדים עצמאים. את זמננו בילינו במשחקי כדור, קלאס חמש אבנים, בלורות וכו'. אהבנו בעיקר טיולי טבע ביער סביב מענית. היינו מאוד פעילים ומושפעים מתנועת השומר הצעיר. כחניכים יצאנו למחנות ביערות שונים בארץ, נפגשנו עם נוער בגילינו מהשומר הצעיר, התחרנו על בניית מחנות ומתקנים שונים. היו לנו הרבה שיחות אידיאולגיות על הגשמה. במחנה היו לנו מסיבות ובלילות צבענו אחד את השני. בבית הספר למדנו מעט ובשומר הצעיר למדנו הרבה. עשינו הרבה פעולות עם המדריכים וכשהגעתי לכיתה ט' הפכתי בעצמי למדריכה של קבוצת שמו"צ מקיבוץ עין שמר. בכיתה י"א היו לנו שיחות מי יקבל סמל בוגרים. השיחות היו נוקבות מאוד. דנו על כל ילד בנפרד ועל מעשיו במשך כל שנות נעוריו. האם הוא זכאי לענוד את סמל הבוגרים? השיחות היו לא קלות וכל ילד התחייב להגשים בקיבוץ. מי שלא היה מוכן להתחייב, לא קיבל סמל בוגרים. עבדנו בענפי הקיבוץ עזרנו לקיבוץ בכל מקום שנדרש כבר מגיל צעיר. בסך הכל היו לנו נעורים מאושרים.

השומר הצעיר

בנעוריי הושפעתי מאוד מתנועת הנוער השומר הצעיר. היינו מחכים כל שבוע לפעולה של המדריכים של השמו"צ. היו לנו פעולות חווייתיות מאוד: בניית גשרים ומחנות, קפיצות מגגות, א"ש לילה והיו לנו שיחות על הקיבוץ והגשמתו. כאשר אמרו לי להביא פריט אשר מייצג את הישראליות שבי מיד חולצת השומר הצעיר עלתה במוחי. נזכרתי בפעולות ובתפקידי כמדריכה בשומר הצעיר התקופה הזאת השפיעה מאוד על חיי ושמרתי על 10 דברות השומר בקנאות והגשמתי את חיי בקיבוץ.

בתנועת השומר הצעיר

רחל שולץ מקן מבואות עירון          

החתונה שלי

נישאתי לאלישע גל, עלם חן מקיבוץ גת, בשנת 1970. החתונה נערכה ביום גשום וסוער בקיבוץ מענית. אוטובוסים נסעו מקיבוץ גת לקיבוץ מענית. את החופה ערכנו בכרכור (יישוב לא רחוק ממענית) משום שאת הרב אסור היה להכניס לקיבוץ ששייך לתנועת השומר הצעיר. אז היה נהוג בכתובה להתחייב על פרות ולא על כסף שלא היה.

שמלת הכלה נתפרה לי על-ידי תופרת מקיבוץ גת. הייתה לי שמלת מיני לבנה, כך היה אז באופנה, ועשו לי תסרוקת של שיער אסוף. החתן היה לבוש בחולצה לבנה ומכנסיים שחורים. ההופעות בחתונה אורגנו מקיבוץ גת והובאה להקת ריקודים גדולה בגשם עד לקיבוץ מענית. את החתונה הנחה בחור ממענית והטקס היה בחדר האוכל של הקיבוץ. קראו לנו לעלות לחופה והחתן נעלם. מסתבר שהוא לא שמע את הקריאה ועמד ודיבר עם חברו מהצבא ושכח שהוא החתן. בחתונה קיבלנו מתנות ועם הכסף נסענו עם זוג חברים לאירופה. ובירח הדבש נסענו לחרמון ושם גלשנו על השלג עם שקיות ניילון.

עלייה והתיישבות

נולדתי בישראל בקיבוץ מענית להוריי שהגיעו מפולין לישראל בשנת 1939. בקיבוץ גדלנו בין חלוצים שבאו מפולין והונגריה. אנחנו כילדים צברים השתובבנו בין השדות והעצים, דיברנו אך ורק עברית ולא אהבנו שהורינו שלא רצו שנבין דיברו ביניהם יידיש, זה היה נשמע לנו כשפה גלותית.

לקיבוץ מענית הגיעו גרעינים של פליטי שואה מצ'כיה ופולין והשתלבו בעבודות בקיבוץ ושם למדנו להכיר אותם. במשך הזמן שמענו את סיפורי הסבל שהם עברו בשואה.

יותר מאוחר כשהיינו בכיתה ו' הגיעה לקיבוץ חברת נוער ממרוקו. מאוד התחברנו אליהם בגלל קרבת הגיל ונוצרו הרבה זוגות בין בנות הקיבוץ לבני חברת הנוער. סך הכל החיים עם העולים זרמו מאוד יפה בקיבוץ. קיבלנו את כולם שווה בשווה והילדים מחוץ לקיבוץ (חברת הנוער) אומצו על ידי משפחות חברי הקיבוץ. מרבית שנותיי עברו עלי בקיבוץ. את ילדותי ונעורי עברתי בשמחה ובאהבה כשמסבבי חברי בני כיתתי איתם חלקתי את חוויות הזמן. דרכינו נפרדו בפעם הראשונה כשהתגייסנו לצבא. למדתי להכיר היבט חדש של החיים, אנשים חדשים, סביבה חדשה ומסגרת חיים חדשה. על אף הכל את משפחתי בניתי בסגנון החיים המוכר בו גדלתי, הקיבוץ. ילדיי ונכדיי בחלקם ממשיכים את דרכינו הקיבוצית ועל זאת גאוותנו.

תמונת דיוקן – הקשר הישראל

חולצת השומר הצעיר מייצגת עבורי את הישראליות שבי. נזכרתי בפעולות התנועה ובתפקידי כמדריכה בשומר הצעיר. התקופה הזאת השפיעה מאוד על מהלך חיי ושמרתי על 10 דברות השומר בקנאות והגשמתי את חיי בקיבוץ.

סבתא רחל וחולצת השומר הצעיר

הזוית האישית

סבתר רחל: המפגש הרב דורי עשה לי טוב כי זכיתי להיפגש עם נכדיי בבית הספר שלהם כל שבועיים. העבודה המשותפת נתנה לי להבין איזה פער דורות יש ביני לבינם, למשל בנושא הפעלת המחשב. השליטה של הנכדים במחשב היא אדירה לעומתי שזה בשבילי שיא הטכנולוגיה בעולם החדש. חיי התעצבו על ידי הנוף והטבע. בגיל השלישי חיינו מאושרים בזכות הנכדים. עידו: שמחתי להיות בתכנית עם שתי הסבתות שלי, ללמוד, להחכים וליהנות. אני אשמח לקבל עוד הזדמנות כזו.

אריאל: שמחתי מאוד להשתתף בתכנית הזו, בגלל שהספקתי לבלות עוד זמן איכות עם הסבתות שלי, ללמוד, ללמד והכי חשוב, ליהנות!