מאגר סיפורי מורשת

שמי אתי ניסימוב, נולדתי במושבה אבן-יהודה שבשרון, בשנת 1953 להורי רחל ומשה סלוטור. נולדתי בשבוע שבו נפטרה סבתי מצד אמי, ששמה היה אסתר ועל כן נקראתי על שמה. בתקופתנו נהוג היה לקרוא לנכד או הנכדה על שם הסבא או הסבתא והיו אפילו כמה בני דודים שנקראו על שם אותה סבתא או סבא. אבי נולד ביוון. שם סבי היה מיכאל ואחותי מיכאלה נקראת על שמו. אמי נולדה בירושלים ואני דור שלישי בארץ מצד משפחתה. אמי היא הילדה השביעית במשפחה של תשעה ילדים. שניים מאחיה נפלו במלחמות ישראל. משה האח הגדול נפל לפני הקמת המדינה קישור לאתר יזכור.

וברוך הצעיר מכולם נפל במלחמת השחרור  קישור לאתר יזכור.

סיפור נפילתו של ברוך מזרחי ברוך שירת בפלמ"ח והשתייך לאנשי ההגנה. הוא לקח חלק בשיירות שעלו לירושלים, והשתתף בקרבות שהיו בשער הגיא. כשיצא לפעולה האחרונה, נפרד מאמו ואמר לה: "אמא, אני הולך לפתוח לך את הדרך לכותל המערבי." הוא נפל במלחמת השחרור בתאריך 16.5.48.

ברוך הוא בן הזקונים של אסתר ועזרא, נולד ביום ח' בתמוז תרפ"ג (22.6.1923).  בהיותו בן 19 התגייס לצבא הבריטי, היה באחת האניות שהופצצו בטריפולי וניצל בנס. בחוזרו מהצבא עבד כנהג בנאפ"י (השקם הבריטי) במושבה הגרמנית בירושלים. לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל, נעשה המצב במקום העבודה מעורב זה של יהודים, אנגלים וערבים, מסוכן. אורגנה שם מחלקת אנשי "הגנה" וברוך בתוכם. עד מהרה גויס, השתייך לפלוגת "נועם", עבר קורס מפקדים על הר הצופים, השתתף בליווי שיירות ל"הדסה", השתתף בפעולת עונשין בעין כרם, עבר לשרת בפלמ"ח, השתתף בקרבות שער הגיא, בכיבוש משלטים בהרי ירושלים, בכיבוש בית מחסיר ובכיבוש "בווינגרד". ברוך היה חייל אמיץ לב ונכון תמיד ללכת ב"אש ובמים". ידע על מה נלחם. כשיצא לפעולתו האחרונה נפרד מאמו ואמר לה : "אמא אני הולך לפתוח לך את הדרך לכותל המערבי."

לאחר כמה שנים עברה אמי לגור במושבה אבן-יהודה שהייתה חקלאית ברובה, מוקפת פרדסים, חממות, לולים וגידולי שדה. אנו כילדים עבדנו בחופשים בענפים השונים אשר במושבה.

ילדותי באבן יהודה – בילדותנו לא היו מחשבים, פלאפונים וטלוויזיה. את זמננו הפנוי אחר הצהרים העברנו במשחקי חצר: מחבואים, שלושה מקלות, מחניים ומשחקי כדור ואחרים… לא כל רחובות המושבה היו סלולים ומכוניות היו מעט. פעם בשבוע הגיע מוכר הקרח עם חמור ועגלה עליה קוביות גדולות של קרח, שהכנסנו למקרר לשימור המזון, מפני שלא היה ברשותנו מקרר המחובר לחשמל. גם הבישול בתקופתנו נעשה על פתיליה וחימום מים היה על פרימוס שאותם מחליפים היום תנור וגז.

בבגרותי הדברים השתנו, כבישים נסללו, מכוניות התרבו גם מכשירי הטלפון טלוויזיה ועוד, והיו בכל בית, החיים נעשו נוחים יותר. אבל החיים בילדות היו שמחים ומאושרים. בתיכון למדתי בעמק חפר. בצבא שרתי בחיל התותחנים ביחידת שדה בעבדת, שם הכרתי את מושיק, בעלי. בשנת 1973, ביום העצמאות התקיים מצעד צבאי לציון 25 שנה למדינה ובו השתתפנו שנינו כחיילים. בשנת 1975 מושיק ואני נישאנו בחתונה במושב ביצרון בו אנו גרים עד היום עם ילדינו ונכדינו. מעיין, אמא של: יונתן, דניאל ועמרי. יובל, אבא של: אורי, סהר ואוהד. דורון אבא של: רוני, עומר וגיל.

הזוית האישית

הנכד עמרי: מאוד נהניתי לעבוד על הפרויקט של הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, למדתי והכרתי את עברה של סבתא ומשפחתה. היה מאוד מעניין.

סבתא אתי: הפרויקט נתן לעמרי ולי זמן איכות ועניין בסיפור חיי, עמרי לא הכיר את עברי ונראה שאחרי העבודה המשותפת הוא למד איך נראו חיינו בעבר.