מאגר סיפורי מורשת

תחילת השואה

ב1 לספטמבר 1939 פלש צבא גרמניה הנאצית לפולין והעמיד את בעלות הברית ואת צבאותיהן בפני עובדה מוגמרת ומכאיבה עד מאוד – מלחמת העולם השנייה החלה. בריטניה הגדולה כחלק מבעלות הברית, ששלטה בא"י, נדרשה למאמץ מלחמתי כביר כדי לעמוד אל מול הנאצים ובעלי בריתם באירופה. מעל הכל, היו דרושים לא רק לוחמים בכל מקצועות המלחמה אלא גם חיילי שירותים במקצועות הנהיגה, חפירות, הספקה…

שנות ה-40 הקשות

סבא רבא דוד סיפר לסבי שבשנת 1941 הכלכלה בארץ הייתה מושבתת כמעט לחלוטין. חוסר עבודה פגע כמעט בכל בית ומשפחות רבות הגיעו כמעט לפת לחם. באותו הזמן ישב סבא דוד לאכול עם ילדיו ארוחת ערב. אמו, סבתא רבתא אסתר שנהגה תמיד לאכול איתם ארוחת ערב הפעם חרגה ממנהגה ולא הצטרפה לארוחה, רק מאוחר יותר הבין סבא רבא דוד שלא היה לה מה לאכול כי לא נותר אוכל בבית והיה לה חשוב כי בעלה וילדיה יאכלו.

התגייסות להילחם נגד הנאצים

סבא רבא דוד התייצב למחרת בבסיס הגיוס בצריפין וביקש להצטרף לצבא הבריטי כך למעשה בראשית שנות ה-40, עשרות בחורים יהודים ברחבי הארץ התגייסו לשירות צבאי בריטי, משיקולי קיום אף שאי שם בתת מודע שלהם נרשם כי מדובר בגיוס לצבא הנלחם בנאצים.

סבא רבא דוד גויס ליחידת החפרים שהם היו בדרך כלל הראשונים בכל התקדמות: פרצו דרכים, עסקו בעבודות ביצורים, בניית פילבוקסים, סלילת כבישים, שיקום הריסות ועוד.

בארץ באותה תקופה היה מאוד קשה מבחינה כלכלית, אך דוד שלח לאשתו תלושים והיא הייתה נוסעת עם בניה (אבשלום, יגאל ואליעזר-סבי) לסוכנות כדי לקבל אוכל.

תפיסתו ולקיחתו לשבי

דוד נלחם עד שנתפס בגרמניה והועבר למחנה השבויים שנקרא "סטלג 8", הוא היה ארבע שנים בשבי הגרמני.

סבא רבא דוד סיפר לסבי שבמחנה השבויים "סטלג 8" שהיה מאוד גדול, "המחנה נראה גדול ומאור מצאנו את עצמנו בחדרים מרווחים ונקיים ובהם מיטות קומותיים מצוידות עם מזרון ושתי שמיכות, ממש בית מלון לעומת מה שהיה לנו".

סבא רבא דוד במחנה השבויים סטלאג 8

מפקד המחנה אמר לשבויים באנגלית "מהיום והלאה, עד שתזכו להשתחרר ולשוב למולדתכם, הנכם משתייכים למחנה השבויים למסדורף סטלג 8, דינכם כדין כל השבויים הבריטים,  למרות שהנכם פלשתינאים" דבריו הורידו לסבא רבא שלי דוד אבן מהלב.

סבא רבא דוד סיפר "הייתה לנו מין הרגשה, כי כל הסבל הרב שנפל בחלקנו, הרעב, המחלות, הכינים והתעללות מצד הגרמנים – כל זה מאחורינו", אך לא ידע שיעברו לעבודות בפרך, אשר שירתו את מכונת ההשמדה הנאצית, הם נשלחו לעבוד במכרות פחם בעומק של 400 מטר מתחת לפני האדמה, כך במשך ארבע שנים של עבודות פרך במחנות עבודה שונים, לא חדלו לחפש תקווה ולייחל לתבוסת הנאצים.

שחרורו מהשבי

סבא רבא דוד שוחרר אחרי ארבע שנים מהשבי הגרמני, הדבר עלה לדוד בבריאותו שחלה מאוד בדלקת ריאות קשה שלוותה אותו עד יומו האחרון.

הוא נפטר בשנת 1977 – יהי זיכרו מבורך לעד!

הזוית האישית

סבא אליעזר: אני מאוד התרגשתי לספר לנכדתי לראשונה על סיפור חיי אבי וסיפור שורשי.

זוהר: מעולם לא שמעתי על הסיפור המדהים הזה, אני לא האמנתי שיש לנו כאלה סיפורים מעניינים במשפחה ועוד במיוחד על השואה.