מאגר סיפורי מורשת

דליה גלר נולדה בשנת 1953 בעיר זמקוביצה שבפולין, להורים ניצולי שואה, רוזה ומיילך.

אביה מיילך נולד בפולין והייתה לו משפחה אחרת שנספתה בשואה. אביו ניצח בתזמורת ואמו הייתה אחות מיילדת. אביה ניגן על קלרינט.

הוריה התחתנו בשנית אחרי מלחמת העולם השנייה, אחרי שמשפחת אביה נספתה בשואה. הם הקימו משפחה, והביאו לעולם אותה, ואת אחותה פנינה. משה אחיה נולד לפני המלחמה, מנישואים קודמים של האם. פער הגילאים בין פנינה ודליה, היה שש שנים ופער הגילים בין אחיה משה לדליה היה כשמונה עשרה שנים.

בשנת 1957 בהיותה בת ארבע, עלתה המשפחה לארץ הישר לנצרת עילית, בעקבות רצון אחיה. להוריה היו קשיי קליטה. בתחילה אמה לא עבדה, ואביה עבד בעבודות דחק מזדמנות, ובעבודות פיזיות. אחיה עבד במפעל לשוקולד צד, שלימים הפך למפעל עילית. אחותה למדה בבית ספר יסודי "חרמון", ולאחר מכן עברה לבית ספר "תבור". דליה הייתה בגן, והיא מספרת על קשיי קליטה מבחינת השפה וגם מבחינה חברתית,  מפני שרב חבריה היו צברים ילידי הארץ. במשך הזמן אביה קנה חנות, פתח מספרה, ואימה עבדה בבית ספר חרמון בתור מבשלת, והייתה מאוד מוערכת ואהובה. המצב הכלכלי בבית היה קשה, אך לא הייתה הרגשה של חוסר, בגלל שאימה רוזה ידעה תמיד להכין אוכל טעים ומשביע, והיה לה כישרון נדיר בתחום הקולינריה.

ההורים גידלו את הילדים שלהם באהבה גדולה, ובהקניית ערכים, וכולם הגיעו להישגים מאוד יפים. דליה אומנם קיבלה בגדים מאחותה, ובציוד לבית ספר היו להם את הדברים הבסיסיים ביותר,  אך תמיד  הסתפקה במועט והייתה גאה בהורים שלה, ביושר, בטוב הלב ובערכים  שלהם.

דליה מספרת שכאשר הייתה בכיתה ג', המורה הציעה לה לשנות את השם מסבינה לדליה, בטענה שהשם סבינה לא מתאים לילדה קטנה וחמודה, היה נהוג בזמנו לשנות לשמות ישראליים. יש לציין שהוריה לא התנגדו לכך, ועד גיל שש עשרה היו לה שני שמות. עם הוצאת תעודת הזהות, השם סבינה ירד.

בצבא שירתה במודיעין ביטחון שדה, ועשתה שירות מלא ומשמעותי.

המשפחה גרה בדירת עמידר  קטנה, בקומת קרקע ברחוב עצמון, למרות כל הקשיים הכלכליים במשפחה, המשפחה נאחזה זה בזה ובעבר שלהם.

אחד הסיפורים שרוזה שמעה בילדותה היה על עברה של אימה, אמא של רוזה נפטרה בלידתה, והיא הייתה מטופלת ע"י מטפלת ענייה. אביה של רוזה היה אדם חרדי ובשלב מסוים הוא הפסיק לשלם למטפלת, לכן היא עזבה. באותו הלילה ,היא חלמה על האימא של רוזה, אשר הפצירה בה לגשת לבית ולהביא לביתה  את התינוקת, מרים המטפלת ,הגיעה לבית, והסתבר לה שהתינוקת הייתה לבדה, בוכה ומוזנחת .

מרים לקחה את תינוקת לביתה, וטיפלה בה. היא יצרה קשר עם אביה הביולוגי של רוזה, והביעה רצון לאמץ אותה, ואביה הסכים לאימוץ. יש לציין שהיה מדובר במשפחה מאוד ענייה, אשר גידלה את התינוקת באהבה גדולה.

אחותה הייתה תלמידה מצטיינת,  ושאפה ללמוד לימודים אקדמיים. באותה תקופה אוניברסיטת בר אילן הייתה אוניברסיטה דתית,  ולמדו שם רק דתיים. היות והיא הייתה חילונית היא הייתה צריכה להביא המלצה ממנהל תיכון עצמון. והיא אכן עשתה תואר  ראשון ושני בביולוגיה. היא הייתה הראשונה  מתוך העיר, שהלכה ללימודים אקדמיים בזכות מלגות שאושרו לה. היא סיימה תואר שני, והמשיכה לתואר דוקטורט במכון ויצמן.

אחיה משה התמנה כמנהל יצור במפעל של שטיחים, והקים מספר מפעלים בחו"ל, נישא לציפורה והקים משפחה לתפארת. ילדיו הם: בתיה, משולם, ברוך ויש להם נכדים ונינים.

כשדליה סיימה את התיכון התגייסה לצה"ל ושירתה שירות מלא ומשמעותי בחיל מודיעין בביטחון שדה. אחרי השירות היא התקבלה לעבוד בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת. כאשר הבוס עזב ניגשה למכרז לתפקיד מזכירה ראשית, וזכתה בתפקיד, בהיותה אמא מאוד צעירה, עם ילדים קטנים. תפקיד שמילאה במשך שלושים שנה בהצלחה גדולה, בהנאה ענקית וסיפוק גדול. היא הייתה מנהלת מאוד מוערכת אשר הובילה את היחידה להישגים גדולים, להכרה ולפרסי הצטיינות.

במשך שלוש שנים דליה התנדבה  במרכז קליטה, וסייעה לעולים בקליטתם. היא סייעה בלימוד השפה והתמודדות מול הרשויות, בענייני בירוקרטיה. כתוצאה מקליטה טובה, רוב העולים נשארו בעיר. נוצרו קשרים  טובים  וקרובים עם העולים החדשים, וכאשר דליה נישאה אחד העולים החדשים שלו עזרה בענייני הבירוקרטיה ובקליטתו ,התנדב להיות הנהג של הזוג הצעיר. והבוס של דליה אשר היה גם צלם מקצועי צילם את האירוע.

לימים דליה זכתה במכרז והחליפה אותו בתפקיד כמזכירה ראשית.

בשנת 1977 דליה נישאה לאילן גלר והם הקימו משפחה לתפארת. היא ילדה שתי בנות: פנינה הקרויה על שם אחותה. פנינה, עובדת סוציאלית ,בעלת תואר שני נשואה ליניב ולהם שלושה ילדים: נעם, שיר ופלג. הם גרים בישוב רקפת במשגב. ליאת בעלת תואר ראשון לתקשורת חזותית ועיצוב גרפי, רווקה, וגרה בקרית מוצקין.

כיום, דליה פנסיונרית, עושה חיים, מטיילת, שומעת הרצאות ולומדת בקורסים. היא משתתפת בחוג לתיאטרון, ונמצאת בתהליך של קליטה כמתנדבת בביטוח הלאומי, ובעיקר סבתא גאה לשלושת נכדיה האהובים.

 ציור שציירה ליאת הבת הצעירה, את דליה, בעלה והנכדים. הציור מייצג את ערך המשפחתיות שדבוק ומיושם בה.

הזווית האישית

רינת: נהנתי מאוד מהביקורים אצל דליה, את דליה ביקרתי, עד שהתחלתי את שנת השירות שלי ואני חושבת שהפרויקט הזה הוא מאוד חשוב. דרך הסיפור של דליה, הצלחתי להבין יותר את ההיסטוריה של המדינה. הסיפורים שלה שיקפו לי מה שאנשים עברו בתקופה של הקמת המדינה. דליה שיתפה אותי בסיפורים האישיים שלה, במשפחה שלה והכניסה אותי ללב שלה והיא נכנסה גם ללב שלי כיף לי שזכיתי לקחת חלק בפרויקט הזה ואני מקווה שהוא זה ימשיך בעיר שלי – נוף הגליל.

דליה: הקמתי משפחה לתפארת, עשיתי קריירה מרתקת במערכת בתי משפט, ויש לציין שנשארתי לגור בעיר ואני שומרת לעיר אמונים.

אני מצטערת שהורים שלי לא זכו  לראות את נכדים  שלהם גדלים ולא זכו לנינים. כמו כן הם לא ראו אותי עושה קריירה ומצליחה בעבודתי, ושאחותי לא זכתה להכיר את הבנות שלי.