מאגר סיפורי מורשת

ילדות ונעורים

שמי ולנטינה שלמייב. נולדתי ב15 לפברואר 1946בברית המועצות בבאקו.

בנעוריי היה שמי ולנטינה גוליבה, והכינוי שלי הוא "וולה". היו לי חמש אחיות ושלושה אחים.

בשעות הפנאי שלי נהגתי לשחק עם חברות בחצר, שיחקתי בחבל, מחבואים וקלאס, אהבתי גם לתפור ולטייל בשדה. תפירה הייתה הכישרון המיוחד שלי. אני הבת היחידה במשפחה שעסקה בתפירה, אימי אפשרה לי להשתמש במכונת התפירה שלה,  ולימדה אותנו הבנות לבשל , לנקות, ועוד.

בילדותינו מאוד אהבנו חגים, מכיוון שההורים היו מביאים לנו כל מיני מתנות, שמאוד התרגשנו מהם. בילדותי מאוד אהבתי לאכול פילמיני, אבל מאחר והמצב הכלכלי היה קשה, נהגנו לאכול כל דבר שקיבלנו מבלי להתלונן, אפילו זכורים לי ימים שבהם היה מחסור, והלכנו לישון רעבים.

בנערותי למדתי בביתנים בתוך יער סמוך לביתי, והתמקדתי רק בלימודים. בהמשך רכשתי מיומנות בשתי טכניקות, בתפירה ומכניקה, אבל לא המשכתי ללמוד מכיוון שלא היה לנו מספיק כסף .

אירוע משמעותי שזכור לי מנעוריי, היה סיור בבאקו על הארמון שירוואנשה ומגדל העלמה שנמצא סמוך לים. הסיפור מספר שבסביבות שנת 1800, הייתה עלמה שאהבה בחור אחד, העלמה ביקשה מאביה להתחתן עמו , אך אביה סירב מייד. העלמה רצה לקומה האחרונה וקפצה לים, ברגע שהבחור שמע הוא קפץ אחריה, וניסה להציל אותה אך לשווא. לכן קוראים לבניין ברוסית דיבינושניה (הקומה התשיעית).

אהבה

כשבגרתי, עבדתי במעבדה ובה היה בחור נאה בשם רשני. עבדנו באותה חברה, וכך הכרנו. לאחר תקופה קצרה החליטו הורינו לחתן אותנו לשמחתי, כיוון שאהבתי את הבחור. החתונה ערכה יומיים רצופים בבית משפחת החתן. הייתה שמחה גדולה והיינו מאושרים. בהמשך נולדו לנו שני ילדים ונכד.

העלייה לארץ

עלינו לארץ בשנת 1993 עם בתי , בני ונכדי, שהיה בן חודש בלבד. היה מאוד קשה לטוס עם תינוק בן חודש, לאחר לידה. כשהגענו לארץ ישראל נתנו לנו מגבונים וטיטולים עבור הנכד, וזו הייתה  הפעם הראשונה שנחשפתי למגבונים וטיטולים. הייתי בהלם שקיים דבר כזה. נשלחנו לנצרת עלית (נוף הגליל) והתמודדנו עם קשיי הקליטה הרגילים, של השפה ומציאת עבודה. אני הייתי עקרת בית, וסייעתי לבתי לטפל בנכד.

כיום אני גרה בנוף הגליל אני מטפלת בנכדיי ובנניי. יש לי שבעה נכדים ושני נינים.

התחביב שלי גם היום הוא לתפור, ואני תופרת לנכדי בגדים יפים.

הזווית האישית

סבתא ולנטינה: היה לי מאוד כיף לשתף את נכדתי ולתאר בפניה את עברי.

הנכדה ורוניקה: שמחתי ונהנתי לשמוע על העבר של סבתי, גיליתי המון דברים מיוחדים, שלא ידעתי לפני כן.