מאגר סיפורי מורשת

שמי מנחם, נולדתי באוקטובר 1948 בעירק ובחודש מאי 1951 עליתי עם משפחתי במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" בטיסה, לישראל. לאחר תקופה קצרה במחנה עולים בעתלית, עברנו לירושלים ומשם לשכונת התקווה בתל אביב. בשנת 1955 עברנו לגור ברמת גן עד שהתגייסתי לצה"ל.

תקופת הבגרות מגיל 14 עד 18, ושירות החובה בצה"ל, שנמשך עד גיל 21 היו השנים שהשפיעו עלי יותר מכל.

סיימתי כיתה ח' בשנת 1962 ורציתי ללמוד בבית ספר תיכון, כמו מרבית חברי איתם למדתי.  כאשר נדרש להירשם לבית הספר, בחרתי בשיתוף עם כמה מחבריי איתם למדתי בבית הספר עד כיתה ח, שנמשיך ללמוד יחד בבית ספר תיכון "דביר" ברמת גן. פניתי להוריי כדי שיחלו בתהליך הרישום. התשובה שקיבלתי מהוריי הייתה שלא ניתן יהיה לממן את הלימודים – בגלל היעדר יכולת כלכלית.

אני לא ויתרתי, רציתי להמשיך וללמוד. לאחר בדיקה שעשיתי, בין השאר, במחלקת החינוך של עיריית רמת גן, שאת מקומה הכרתי מהמשחקים ששיחקתי ב"גן דוד" בעיר שם שכנה המחלקה, הסתבר לי שניתן ללמוד בבית ספר תיכון ערב. דהיינו, לימודים מידי יום, מראשון עד חמישי, בשעות הערב, החל משעה 4 אחה"צ ועד סיום שעות הלימודים בין השעות  20:30 לבין 21:00 בערב.

כבר בתחילת הלימודים התברר לי שהאפשרות ללמוד בערב, עם כל הקושי, מאתגרת למדי. העובדה שמרבית החברים לכיתה איתם למדתי, חלקם עם רקע כלכלי דומה לשלי וחלקם מסיבות אחרות היו חבר'ה שכיף היה להיות איתם. כמו גם, המורים שלימדו אותנו, שאת חלקם אני זוכר עד היום כמי שהצליחו להחזיק ולשמר את המוטיבציה להמשיך וללמוד.

הלימודים בבית הספר לא היו העיסוק הבלעדי שלי. המצב הכלכלי בבית אילץ אותנו לחפש עבודה עבורי כדי להשתכר ולסייע בהוצאות השוטפות של הבית. שתי אחיותיי שנולדו בשנים 1940 (רחל) ו- 1942 (אורה) עבדו, בלא שסיימו בית ספר עממי, אחי הבכור (חיים) יליד 1938 שירת בצבא ואח"כ המשיך לעבוד בנגרות.

אליאס, חברו של אחי חיים, פנה אליי במהלך ה"חופש הגדול" שלפני תחילת הלימודים בתיכון והציע לי לעבוד במפעל לליטוש יהלומים בו עבד. אליאס הסביר לי את מאפייני העבודה ומה הדרישות כדי להתקבל ולהצליח. התלהבתי מההצעה והסכמתי מייד. תהליך הקבלה לעבודה היה רק לאחר פרק זמן הנדרש להכשרה והתאמה לדרישות. אליאס שהיה מבוגר ממני בכ-10 שנים נתפס בעיני כאדם מבוגר שנע בדרך כלל באיטיות ולא פעיל במיוחד. חשבתי לעצמי, שעפ"י תיאור הפעילות של העבודה אותה הציג לי, יש לי סיכוי טוב להצליח ולהרוויח שכר יפה.

בספטמבר 1962 התחלתי ללמוד ולעבוד בו זמנית, לוח הזמנים היה מאוד קשוח. מדי יום הייתי מתחיל את יום העבודה בשעה 07:00 ומסיים בשעה 14:00. למזלי בשנתיים הראשונות המפעל היה במרחק של הליכה רגלית, הנמשכת כ-10 דקות. במחצית 1964 המפעל עבר לאזור בקרבת מקומה הנוכחי של בורסת היהלומים ברמת גן. לאחר כשנה עבר לתל אביב בקרבת התחנה המרכזית הישנה.

ראוי לציין, כי כפי שהערכתי עם קבלת ההצעה לעבודה, קלטתי את הדרישות בליטוש יהלומים, כיצד יש ללטש כנדרש ובה בעת לעשות זאת במהירות מבלי לפגוע באיכות. הסיבה לליטוש מהיר נבעה מכך, שככל שמלטשים יותר יהלומים הרווח גדל.

במהלך עבודת הליטוש קורה לעתים שהיהלום נופל, בין השאר, בגלל שהליטוש נעשה על אופן שמסתובב מהר. על האופן מרוחה "אבקת יהלומים" המאפשרת את הליטוש. היהלום שנופל מכלי העבודה של הליטוש מעיף אותו לא פעם למרחק רב והעובד נדרש לחפש אותו עד שהוא נמצא. החיפוש נעשה על ידי מטאטא בכל מקום אפשרי במפעל ומסננת המיועדת לסנן את הלכלוך עד למציאת היהלום. גם לי זה קרה, לא אחת. כך למדתי לחפש בצורה מדוקדקת ויסודית בכל פינה עד למציאת הנעלם. שהרי הזמן בו מחפשים את היהלום שנפל, לא מלטשים יהלומים אחרים, וזה זמן ההולך לאיבוד שאין הכנסה בצידו.

למזלי זו היתה "משוואה עם נעלם אחד" שבבית הספר למדתי באלגברה כיצד לפתור… וזה עזר למצוא את ה-x הנעלם. לכך נדרש לתכנן היטב את החיפוש ולבצע ביסודיות ובעקשנות עד שמוצאים את הנעלם.

בין העובדים במפעל הייתי הצעיר ביותר. מרבית העובדים היו בגיל אחרי שירות צבאי ובעלי משפחות. הקשר והחיכוך עם העובדים המבוגרים חשף אותי לעולם אחר של שיח שגרם לי ברבות הימים, במידת מה, להתבגר יותר מהר וגם לדבר בשפה של מבוגרים.

היום יום שלי בימים ראשון עד חמישי בתקופה זו היה עמוס למדי. יחד עם זאת, הייתי חניך בתנועת "הנוער העובד והלומד". בסופי שבוע הייתי משתתף בפעולות התנועה ונפגש עם חבורה נוספת של נערים בגילי שבאו ל"קן" כדי ללמוד ולהכיר את המורשת הקיבוצית. הזמן הכי "כיף" שהיה לי בתקופה זו היה היציאה ל"מחנות עבודה" בקיבוצים. במסגרת זו ראיתי ונפגשתי לראשונה עם הקיבוץ ונחשפתי לאורח החיים בו, שהיה שונה בתכלית השינוי מאורח החיים העירוני, אליו הייתי רגיל ברמת גן. ברמת הפעילות של הנוער והן באווירה הכללית בקיבוץ. בעת הארוחות בחדר האוכל שתיתי הרבה מאד סודה, גם אם לא הייתי צמא, שהרי תמורת הסודה ששתיתי בעיר הייתי משלם כסף עבור כל כוס ששתיתי ובקיבוץ היא היתה בחינם.

את השכר הגבוה יחסית שהרווחתי בעבודה, נתתי כולו להוריי, לצרכים השוטפים של הבית. לאחר כשנה של עבודה, בגיל 15, ביקשתי ליטול חלק מהשכר עבורי ולקנות דברים שאהבתי. כך קניתי לעצמי: מצלמה, בהמשך גם טרנזיסטור, תקליטים. לאחי (שהיה צעיר ממני ב-4 שנים, נולד בשנת 1952), קניתי גיטרה, כיוון שרצה ללמוד לנגן. מרבית הכסף הושקע בשיפוץ הדירה, הגדלת המרפסת לחדר מגורים, עם דלת כניסה נוספת.

בכיתה י"ב, לאחר חופשת הפסח, במאי 1966, הפסקתי לעבוד בליטוש יהלומים והשקעתי את רוב זמני בלימודים ובהכנה למבחני הבגרות.

באוגוסט 1966 התגייסתי לצה"ל והשתחררתי ביולי 1988 בדרגת סגן אלוף עם תואר M.A במדיניות ציבורית, אחרי 22 שנות שירות. כשנה לאחר שחרורי מצה"ל התחלתי לעבוד במשרד מבקר המדינה בתפקיד של מנהל ביקורת בכיר עד אוקטובר 2015.

לאחר שפרשתי ממשרד מבקר המדינה, בגיל 67, החלטתי שאני עושה יותר לביתי, בכלל זה כמובן לילדי ונכדי. בנוסף, אני פועל בהתנדבות יחד עם קבוצת חברים, "הסיירת" – כך אנו קוראים לקבוצה המונה כ-15 חברים מרביתם יוצאי צבא. אנו מתנדבים לעזור לאוכלוסיית מצוקה ביבנה, בתיאום עם מחלקת הרווחה של עיריית יבנה. העזרה באה לידי ביטוי בעיקר בתיקונים בבתי התושבים בתחומים רבים כגון: תיקון מכשירי חשמל ביתיים, בכלל זה מחשבים, עבודות נגרות כמו: תיקון דלתות תריסים וארונות וכל סיוע אחר נדרש. לאחרונה אף עשתה הקבוצה סקר על מצב המקלטים של הבתים בהם גרה אוכלוסייה זו, במטרה לקדם את הנדרש כדי שיהיו מוכנים למצב חירום.

ברמה האישית, אני עוסק בצילום ובעריכת סרטים המיועדים לצרכי המשפחה הגרעינית והמורחבת, ובהכנה וסיוע לחברים בהכנת מצגות בנושאים שונים, לקבוצת החברים בהם אני פעיל. זמן לא מועט אני מקדיש להיות עם הנכדים, "בייבי סיטר" לצעירים שבהם, ולטייל ולבלות יחד עם הבוגרים יותר. פעילות זו אינה מפסיקה ונעשית ברציפות – כי יש לנו תשעה נכדים.

אביבית, אשתי, פסיכותרפיסטית ומטפלת משפחתית שאמנם צמצמה את פעילותה, אך ממשיכה לעבוד. מלווה, בין היתר, גם משפחות שכולות וכאלה הסובלים מפוסט-טראומה שמופנים על ידי משרד הביטחון. לצד העבודה גם אביבית מקדישה זמן, אנרגיה, בישולים ואהבה לנכדים ולמשפחה. אוהבת לשיר ולוקחת חלק בחבורת זמר בקהילה. שנינו אוהבים לטייל בארץ ובחו"ל.

ליטוש היהלומים בהם התחלתי לעבוד בילדותי נמשך ויחד עם אביבית הבאנו לעולם שלושה ילדים -"יהלומים"; שני בנים ובת. כל אחד מהם הקים משפחה, ובמקביל הגיע בלימודיו האקדמאיים לתואר דוקטור, בתחום הרפואה והביו-אינפורמטיקה.

אנחנו משפחה ושמחים בחלקינו.

הזוית האישית

מעין : היה כיף לעבוד יחד. למדתי הרבה על העבר של סבא והעבר בכלל. אני מאחל לסבא וסבתא שגם במפגש הבא עם נועם אחי יהיה לו גם כיף.

סבתא: היה כיף לעבוד עם מעין ולהתרשם מהידע שלו בשימוש במחשב. סבא: אהבתי מאד את הרעיון של המפגש עם מעין שאפשר לי להכירו מקרוב ואת מחשבותיו ולהעביר לו פרטים על העבר שלמיטב ידיעתי שיפרו את המידע שלו על הרקע שלי.