קשיים מול תקווה
ילדותי בנס ציונה
ילדותי בנס ציונה של שנות ה-50 המוקדמות כאשר נס ציונה באותה תקופה הייתה מושבה קטנה ומקסימה גדלתי בשכונה שנקראת "עמידר" היינו משפחה בת 10 נפשות שחיה בתנאים לגמרי לא פשוטים הוריי אבי ואמי היו מבוגרים בגילם וקשיי הפרנסה והקליטה בארץ היו קשים אבל אני בתור ילד לא הרגשתי בזה.
בשכונתנו הייתי מוקף חברים מכל סוגי העלייה לארץ ממדינות שונות. את רוב שעות היום בילינו בבית הספר ולאחר מכן הייתי במועדון מכבי נס ציונה שאליו הגיעו כל חבריי, מועדון זה היה עבורנו קרש קפיצה להכרת כל הארץ בשכונה שלי התושבים היו ממדינות שונות וכמובן שהשפות שדיברו היו מרובות תימנים,פרסים,אשכנזים,מרוקאים,טורקים,יוונים,יוגוסלבים ועוד…הייתה קיימת הרמוניה נפלאה. היינו כאין משפחה אחת גדולה, למדנו מאכלים ולימדנו מאכלים מכל העדות.
באותה התקופה אבי וקבוצת חברים ייסדו בית כנסת שנמצא ברחוב ויצמן בנס ציונה הנקרא "גאולת ישראל".
התגייסתי לצה"ל ב-31.5.65, הייתי בן 17 וחצי וגויסתי לחיל השריון, הייתי לוחם ואיש צוות בטנק שרמן. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים ובמסגרת שירותי כחייל סדיר לחמנו בגזרה הדרומית, כבשנו את סיני והגענו עד לתעלת סואץ .
במהלך הקרבות הטנק שלי נפגע ממוקש תוך כדי פריצה לאחד המוצבים הגדולים שנקרא "אום כתף" ולאחר שהשתחררתי משירות סדיר עד ה-31.10.91 פרשתי לגמלאות והמשכנו לעבוד בצה"ל כע"צ עד ל-30.11.14 וכיום אני גמלאי במשרה מלאה. סה"כ 50 שנות שרות בצה"ל.
אני אישית רוצה להודות למורה הצעירה ליאור ולמורה הבוגרת באנה ולכל אלה שיזמו את התכנית קשר רב דורי,
תודה רבה מקרב לב.
תשע"ה
מילון
הרמוניההרמוניה היא תמימות דעים