מאגר סיפורי מורשת

שמי שולה שריד נולדתי ב 07/07/1943 בקיבוץ דליה.

קיבוץ דליה שאני גדלתי בו היה מאוד שונה מהקיבוץ של עכשיו, הינו ילדים עצמאים טיילנו כל היום ולא למדנו כמעט. גם החינוך היה מאוד שונה גדלנו במה שנקרא לינה משותפת, ישנו שלושה ארבעה ילדים בחדר, אחרי ארוחות הבוקר היינו עושים "מטלות" כמו שטיפת כלים, מנקים את החדרים או מקפלים כביסה. גם השיעורים התנהלו אחרת, היה מורה אחד שלימד את כל המקצועות. יחד עם המורה הייתה לנו מטפלת של הקבוצה.

כמו כן, גם החגים נחוגו לגמרי אחרת. החגים תמיד היו מאוד מאוד יפים. הם היו קשורים לחקלאות (באותם הימים הקיבוצים היו מאוד חקלאיים ) למשל פסח היה חג שהיה צריך להכניס את כל הקיבוץ במבנה אחד, אז היו לוקחים מבנה במפעל "זוהר" שהיה משמש כמחסן, היו מוציאים את הכל ומסדרים בפנים  שולחנות עם ספסלים. כל הקיבוץ היה יושב בפנים ואוכל אוכל חם. על הקירות במחסן היו ציורים של שיבולים ודמויות מהתנ"ך וזה היה מאוד יפה. או לדוגמא, חג שבועות שלא היה כל כך שונה מכפי שחוגגים היום (בדליה), אבל היה יותר מושקע וקרוב לעולם החקלאות. בחג היו מביאים את כל הטרקטורים והכלים החקלאיים, והיו הרבה ריקודים ושירים. זה היה חג שעד היום זכור לי לטובה.

משהו אחד שאני מאוד זוכרת היא תקופת הצנע, תקופת הצנע הייתה תקופה שלא היה בה מה לאכול, בגלל שהרבה עולים חדשים עלו לארץ. נכון שבקיבוץ זה לא היה כל כך מורגש בגלל שגידלנו תרנגולות, פרות וכבשים, אבל זו עדיין תקופה שאני זוכרת היטב. איך זה היה לגדול בקיבוץ? שאלת, גדלנו לא הייתה לנו ברירה.

בדצמבר 1961 התגייסתי לצבא, ברוב השרות שלי הייתי מכ"ית ובחצי שנה האחרונה עברתי לפיקוד צפון, ושם עבדתי במשרד שנקרא מד"ר. כשסיימתי את השרות שלי חזרתי לקיבוץ ועבדתי בפעוטון, אז בפעוטונים הייתה מטפלת לכל שישייה של ילדים, ואני טיפלתי בשישייה כזאת עד שאיחדו את כולם ביחד לגן. באותה תקופה התחתנתי עם ישראל בן כיתתי.

שולה בנערותה

ב1965 נולד לנו הבן הבכור  זיו ובאותה תקופה שלחו אותנו לעזור בקיבוץ גבולות. הינו שם כשנה וחצי עד מלחמת ששת הימים.  כשחזרנו בחזרה לקיבוץ נולדה לי ביתי הילה. באותו זמן התחלתי לעבוד במטבח במחלקה שקראו לה דיאטה, בה היו מכינים אוכל דל שומן ומלח לאנשים שהיו צריכים תזונה מתאימה. בהמשך הלכתי ללמוד קוסמטיקה שזה התחום בו אני עוסקת עד עכשיו.

מסר לחיים: תהיי מי שאת.

הזווית האישית

הלן הנכדה: לי היה מאוד מעניין לראיין את סבתא שלי ולמדתי ממנה הרבה דברים על עברה. ובכלל היה ממש כיף לשבת ולדבר איתה.