תחילת דרך – סגירת מעגל
הערכתי את מעשיי הוריי שבזכותם אנו חיים בארצנו כיום
תחילת דרך – סגירת מעגל
סבתא
עליזה מספרת לנכדה יהלי:
מקום
ראשוני לערך המשפחה, התייחסות לאדם, למשימה, לדבקות ברעיון ובצורך לעלות ארצה
להיות ציוניים. להכשיר את היהודים הצעירים לעלייה, ללמוד חקלאות לשם הקמת
ההתיישבות בארץ שאבתי
והערכתי ממעשיי הוריי שבזכותם אנו חיים באושר יחדיו בארצנו כיום.
בשנת 1932, אבי הגיע ארצה לראשונה, למקווה ישראל כאגרונום צעיר בוגר בית ספר גבוה לחקלאות
בגרמניה. מהר מאוד נקרא לחזור לגרמניה לנהל חווה לקליטת יהודים שנזרקו מאוניברסיטאות
עם עליית הנאציזם להכשרה לפני עלייתם לארץ ישראל. כשלא
ניתן עוד לפעול בגרמניה, נמצאה חווה בריגה לטביה אותה ניהל אבי. שם
גידלו ירקות לשווקים המקומיים. היה
חורף קר מאוד, הצעירים לא הכירו עבודה קשה זו.
הייתה
צעירה שהגיעה לעבודה עם כפפות שוב ושוב. אבי
הסיר ממנה את הכפפות והשליכן לבור. בעיניה הנערה, ניקוו
דמעות. אבי מספר: "היו אלה העניים האנושיות ביותר שאי פעם הבטתי
בהן, עניים של אדם סובל.
ידעתי
באותו רגע, שטעיתי במעשיי, אך לא אוכל לתקן זאת" מיד מצאתי
הזדמנות לשוחח איתה
טיילנו לאורך הנהר הגדול. הסברתי לה את תכניותיי
הדגשתי בפניה שאינני רואה בשיתוף פעולה זה דבר זמני. זהו שיתוף פעולה לחיים. היא
הסכימה איתי.
התחתנו
בכפר הסלאבי הקרוב , הלכנו לשם, טיול יפה בין השדות. זוג
זקן של יהודים שומרי מצוות נסעו בעגלה קטנה כעדים. פקיד
המדינה היה מורה בכפר. תעודת
הנישואים כתובה בלטאבית. כשהתקרבנו
שוב לחווה, היו כל החלוצים בחצר צלצלו בגונג לברכנו.
היה
חורף קשה 30 מעלות מינוס כל לילה , הנהר כוסה בשכבת קרח. כולם
היו לבושים בכובעי פרווה סגורים ולהם פתח קטן לעניים בלבד. לבושים
מעילי צמר כבשים ומגפיים מרופדים מלבד. התקרב
החורף השני ביקשתי שימצאו לי מחליף, כדי לחזור לארץ ישראל עם אשתי
הצעירה שעמדה ללדת את ילדנו הראשון. נפרדתי
מתלמידינו, איחלתי לכולם "בקרוב בארץ ישראל" ושכולם יוכיחו עצמם
שחקלאים טובים במשקי ההתיישבות העובדת.
את
הדברים סיכם צעיר שהיה מעריך רעיוני מטעם תנועת הנוער בריגה ונאם בהתלהבות: "דרכנו בארץ תהיה
בעקבות הדגל, דגל תנועתנו, דגל זה יהיה אוהלנו שנקים בכל מקום נדרש שם דרושה חלוציות…"
בקיץ
האחרון אני, עליזה, בתם של גרזון לאה
ומשה, סבתא של יהלי . ביקרתי
בריגה, בלטביה עם חבורת הזמר שהשתתפה
בפסטיבל שירה מקומי. כשטיילנו בעיר עמדנו על הגשר של הנהר ההוא…הקראתי
את שכתב אבי בספרו, התרגשתי, אולי עבורי גם סגרתי מעגל.
חווית ילדות ממושב הבונים – סבתא עליזה מספרת ליהלי
"לשונות החתול"
את הדרך ממושב הבונים לבית הספר בקיבוץ נווה ים היינו עוברים יום יום ישובים על חבילות קש בעגלה רתומה לזוג פרדות. העגלון שהוביל את הפרדות לקח יום יום ילד לעזרה ולימד אותו כיצד לשלוט בפרדות בעזרת המושכות. זו הייתה חוויה שמאוד חיכינו לה, ילד ילד בתורו. בסיום שנת הלימודים היה מקום בתעודה לציון בעגלונות. זכיתי במקום שני בעגלונות, הפרס היה שוקולד שנקרא בזמנו "לשונות חתולים"… חוויה שלא תישכח.
לשונות חתולים
ממתק שוקולד של עלית שהיה מאוד נחשב בעבר
על השירים שכתב סבא רבא משה תוכלו לקרוא בקישור "לא נפסיק לשיר – שיר שעובר במשפחתנו"
מילון
ריגה לטביההמקום שבו משה גרזון לימד חקלאות כהכנה לבניית ההתישבות בארץ
ציטוטים
”"עוד מעט לא יהיה את מי לשאול לכן כל כך חשוב לספוג הכל כעת"“”אפשר לעשות הכל כל עוד מנסים במידה המספקת“
