מאגר סיפורי מורשת

שמי נועם, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, דוד בר יהושע, יחד אנו מתעדים סיפור משפחתי ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

דבורה בר-יהושע, אימא של סבא דודו, סבתא רבתא של נועם

דבורה נולדה בשנת 1923 בעיירה וולוצבק שבפולין, להוריה – הרב כתריאל פישל וחנה. משפחת טכורש הייתה בעלת תודעה לאומית ומסורת יהודית דתית. אביה היה פעיל בתנועת “המזרחי”. ובבית ספגה דבורה אהבה לעם היהודי ולארצו – ארץ ישראל. ואכן, בשנת 1931 נטשה המשפחה את הגולה ועלתה לארץ.

תל־אביב קיבלה את העולים החדשים בסבר פנים יפות. האב התמנה לרב שכונת הספר שפירא, ולימים מונה גם לחבר מועצת הרבנות הראשית. הרב טכורש היה בין התומכים הנלהבים של לוחמי מחתרות האצ”ל ולח”י וביתו שימש מקום מסתור ומפגש ללוחמים. האווירה והחינוך הלאומיים בבית ובבית הספר הדתי שימשו חממה להובלת אחיה של דבורה, אברהם, לשורות האצ”ל. לימים נודע לדבורה כי בן דודה שמעון אף הוא בין הלוחמים. הידידות שנקשרה ביניהם מובילה את דבורה בת ה־19 לברית הנישואין עם שמעון.

בשנת 1942 הצטרף שמעון ללח”י ודבורה עקרה עם משפחתה לחיפה, שם שימשה דירתם הקטנה לבסיס ומסתור לחברים הלוחמים הפוקדים את העיר במסגרת פעילותם. דבורה, אם צעירה לתינוק, יד ימינו של בעלה, עוזרת בהעברת נשק וכרוזים בעגלת התינוק. לימים עולה הבולשת על עקבות הדירה, ובפשיטה עליה מצליחה לעצור חמישה לוחמים, ביניהם גם שמעון, אשר מצליח להשתחרר כעבור זמן קצר, והמשפחה עוברת לתל אביב, אל בית הוריה. לרוע המזל נעצר שמעון שוב והפעם הוא נשלח לגלות במחנות המעצר באפריקה לתקופה ממושכת.

לאחר מלחמת העצמאות נולדו לזוג עוד שני ילדים. הבן הבכור, יצחק, נשא אישה ונולד לו בן (אח של סבא דודו), אך הגורל התאכזר להם ויצחק נפטר ממחלה קשה. המכה אנושה, ושנים אין דבורה מתאוששת ממנה. כאשר היא זוכה כבר לקורטוב של נחת מנישואיהם של שני ילדיהם והולדת נכדים, נפטר שמעון המותיר את דבורה כואבת וחולה.

המחלות הכריעו את גופה וביום י”א מנחם אב תש”ט, 12 באוגוסט 2000 הלכה לעולמה. היא נטמנה לצידו של שמעון בחלקת הלוחמים בבית העלמין בחיפה.

שמעון בר-יהושע (שימנסקי), אבא של סבא דודו, סבא רבא של נועם

שמעון נולד ביום י”ב בניסן תרפ”א, 29 באפריל 1921 בפולין להוריו יהושע וחנה שימנסקי. משפחתו הייתה משפחה ציונית מסורתית, שרוח ארץ ישראל ואהבה אליה היוו מרכז עיסוקה ומחשבתה. דודו, הרב כתריאל פישל טכורש, היה ממנהיגי “המזרחי” והיה בין מטיפי רעיון העלייה לארץ ישראל. בשנת 1924 עלתה המשפחה לארץ וראשית דרכה החלה במושב כפר חיטין בגליל.

בשנת 1929 עברו הוריו להתגורר ביפו ולאחר מכן בבני ברק. הוא רכש השכלתו בבית הספר “תחכמוני” בתל אביב. מאורעות תרפ”ט הטביעו בו חותם בל יימחה אשר ליווה אותו כל חייו. החינוך בבית סבו, לאהבת ארץ ישראל ולאהבת העם, כשבמרכזו התנ”ך, הוביל אותו לבית”ר ולאצ”ל, במסגרתו השתתף בפיצוץ תאי טלפונים. למרבה האירוניה, נעצר בגלל החזקת כרוזים של המפלגה הקומוניסטית, שהחרים מפעילי פק”פ ונחבש בכלא.

לאחר רצח יאיר (מפקד לח"י) הצטרף שמעון ללח”י, נשא לאִשה את בת דודתו, דבורה לבית טכורש והקים את ביתו בחיפה. הדירה הקטנה ברחוב החלוץ הפכה עד מהרה למעוז הלוחמים, שהגיעו לעיר ומצאו בה מחסה ובסיס ליציאה לפעולות. לימים, בפשיטה של הבולשת עקב הלשנה, נעצרו בה חמישה לוחמים פעילים, ביניהם שמעון. הוא הצליח להשתחרר כעבור זמן מה וירד למחתרת. דבורה, עם ילדה התינוק, עברה לגור עם הוריה בשכונת שפירא, בה שימש אביה כרב השכונה. שמעון נעצר על ידי הבולשת באחד מביקוריו בבית והובא למחנה המעצר לטרון. ומשם לגלות אריתריאה, סודן ושאר מחנות ההסגר. הוא השתחרר לפני השבת השחורה, תודות למאמצי הרב טכורש, אך לאחר זמן מה שוב נעצר ונכלא בלטרון. לימים נעצר על ידי ההגנה והוחזק בקיבוץ.

במלחמת העצמאות התגייס שמעון לחטיבת השריון של יצחק שדה לגדוד 82, ויחד עם חבריו השתתף בכל כיבושי הגדוד. כן לחם במלחמת סיני וששת הימים.

עם שחרורו מהצבא, הקים לו בית מלאכה לתיקון צמיגים ממנו התפרנס, עד שהמחלה בה חלה הכריעה אותו. איש תם היה שמעון ואת כל ימיו הקדיש לאהבת הארץ והעם. בקיאותו בתנ”ך הייתה מופלאה. באחרית ימיו היה תומך נלהב בהתרחבות ההתיישבות העברית בארץ ישראל השלמה ולבו רחב למראה עליית כל ישוב חדש על הקרקע.

שמעון נפטר ביום ח’ מנחם אב תש”ן, 30 ביולי 1990 ונטמן בחלקת הלוחמים בחיפה.

מיום ההולדת ועד סיום בית ספר יסודי (עד כיתה ח')

סבא דודו גר בבית הוריו בחיפה, אבא שמעון ואימא דבורה, הוא נולד בתאריך 14.10.1948, בתל-אביב. מדוע בתל-אביב? הימים היו ימי מלחמת העצמאות, אביו של סבא היה בשירות צבאי בשריון בגדוד 8 של חטיבת הנגב, השתתף במבצע יואב בקרב שנערך באוקטובר 1948 לשחרור באר שבע. האימא בהריון מתקדם ולא רצתה להיות לבדה בחיפה, לכן עברה בתקופת סוף ההיריון להוריה שגרו בתל אביב. ההשתתפות בקרבות מנעה מאבא של סבא להשתתף בברית של בנו, הוא שלח חייל מהגדוד עם מכתב המאחל הצלחה ובריאות לבנו הנולד.

סבא גדל במשפחה מסורתית, סבו, הרב כתריאל פישל טכורש, היה רב ידוע בישראל והיה במועצת הרבנות הראשית. בחגים ובחופשים סבא היה נוסע לבית סבו, ממנו למד הרבה על היהדות ועל החשיבות של שלום בית, כבוד הזולת וקיום מצוות התורה ל"כבד את אביך ואת אמך". במשפחה שלושה ילדים, האח הגדול- יצחק, סבא הבן האמצעי והאחות הקטנה – רינה. שלושת האחים היו בהרמוניה ובידידות טובה. אחד עזר לשני, פרגנו אחד לשני ושמרו בקפידה על אחדות ושלום בית בין האחים ועם ההורים. האח, שהיה מבוגר מסבא בשש שנים, היווה לו מקור השראה להתנהגות, לידע בטכנולוגיה ומתמטיקה.

בית סבא היה מסורתי ולאומי, בכל יום שישי אימא של סבא בירכה על נרות השבת, התקיימה סעודת ערב שבת עם קידוש וברכת הלחם. בחגים סבא היה הולך לבית כנסת עם אביו, זכור לו חג שמחת תורה בו רקדו עם ספרי התורה, את יום הכיפורים שדאג לצום וחיכה לשמוע את תקיעת השופר בסיום הצום. בחנוכה היו מתכנסים כל בני המשפחה להדלקת נרות ואכילת לביבות וסופגניות שאימא שלו הכינה. בשבועות היו יוצאים לאחד הקיבוצים בסביבה בכדי להשתתף בחג הביכורים. כמובן, סבא לא שוכח את חג הפורים עם אותה תחפושת כל שנה. וביום העצמאות, דגל ישראל נתלה במרפסת, בערב החג השתתפות בריקודים ברחובות ולמחרת מצעד צה"ל המרהיב ברחוב הראשי של חיפה.

בחג הפסח וחג סוכות סבא היה בבית סבו בתל אביב. ליל הסדר היה מרשים, כל המשפחה המורחבת השתתפה, כמובן הכל היה כשר למהדרין וקריאת ההגדה במלואה היא חובה. בסוכות סבא השתתף בבניית הסוכה בחצר ביתו של סבו, דאג לקשט את הסוכה בשרשראות ובקישוטים ועזר בפיצוח אגוזים להכנת חרוסת שחולקה על ידי הרב לתושבי המקום. בנוסף, בחופשת הקיץ היה סבא מבקר אצל משפחה בקיבוץ אשדות יעקב איחוד, שם הייתה לו אפשרות לעבוד עם בן הדוד בבריכת הדגים, להאכיל את הפרות ובעיקר לנסוע עם אופניים ברחבי הקיבוץ.

גן רבקה היה ממול לבית סבא. גן לא גדול עם חצר קטן. כל ילדי הגן גרו בסביבה ולאחר ארוחת הצהרים נפגשו מספר חברים ושחקו משחקי חברה, כמו: מחבואים, משחקי כדור, קלאס ועוד. מיום הולדתו, סבא גר בהדר הכרמל, ברחוב גאולה בחיפה. בבניין בן ארבע קומות. זו הייתה דירה קטנה יחסית ושלושת הילדים במשפחה נאלצו להסתדר בחדר אחד. אותה תקופה לא היו סמארטפונים ולא הייתה טלוויזיה. הילדים היו משחקים עם חברים בבתים או ברחובות.

בית הספר (בי"ס גאולה) היה די מרוחק מדירת המגורים. להורים לא היה רכב והילדים נאלצו ללכת ברגל. לפעמים בחום ובשרב ולפעמים בגשם סוחף עם מטריות, מגפיים ומעילי גשם. סבא אהב ללכת לבית הספר, במיוחד אהב את לימודי החשבון וההנדסה. בהפסקת צהרים, קיבלו הילדים שוקו חם עם לחמנייה ושיחקו במגרש בית הספר. במסגרת בית הספר, קיבלו שעורי בית לא מעטים. זכור לסבא שאימא שלו אהבה לשבת איתו בהכנת השעורים בנושאי התנ"ך והמולדת, ואחיו תמך בהכנת השעורים בנושא החשבון, הנדסה ומדעים.

בתחילת שנות החמישים, הייתה תקופת צנע בארץ. התושבים הוגבלו ברכישת מזון ובגדים. כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. זכור לסבא שבאותה תקופה, הביאו לארץ חמאה אמריקאית מלוחה שמאד אהב. חנות המכולת וחנות הירקות היו די רחוקות מהבית.

הילדים עזרו לאמם בכל הפעילויות בבית, היו ילדים טובים ומסורים להוריהם. סבא עזר לאמו ללכת לקניות, ולמרות שהסלים היו כבדים לילד הקטן עשה זאת בשמחה. בשונה מהיום, חלב לא היה בנמצא במכולת. החלב חולק בבתים בבקבוקים בגודל שונה. החלב לא היה מפוסטר, היה לו ריח ניחוח ונעים. לפני שתיית החלב היה צורך להרתיח את החלב ובכך לחסל את כל החיידקים במידה וקיימים בחלב. אימא דאגה שכל ילד ישתה כוס חלב לפני ההליכה לבית הספר. סבא אהב מאד את הלבן שאימא הכינה בעצמה.

באותם הימים, המקררים היו עם קרח וללא חשמל. מדי כמה ימים היה מופיע ברחוב מחלק קרח, והמשימה של סבא הייתה לרדת לרחוב ולסחוב את הקרח הביתה. בחורץ הקר, אבא של סבא הדליק את תנור הנפט. הנפט נמכר על ידי מוכר שהגיע עם מיכל גדול של נפט המובל על ידי סוס לבן וגדול. מיכל הנפט מולא בתנור והספיק רק לשבוע ימים.

בשנת 1956, במלחמת סיני, נשמעו אזעקות בשטח – יש להישאר בבית ולא ללכת לבית הספר. היה צורך לבצע האפלה והשיטה הייתה לשים שמיכות שחורות על גבי החלונות. אבא של סבא היה בשירות מילואים, הגיע הביתה רק פעם אחת במהלך המלחמה. סבא היה גאה לראות את אביו עם מדי צבא מגיע עם ג'יפ צבאי, וסיבוב בשכונה העלה את הגאווה והמורל. באותה מלחמה, היו יריות של אונייה מצרית מהים לעבר חיפה, כילד זה היה מפחיד ממש. זכורים לסבא השמחה והסיפוק שצה"ל תפס את המשחתת המצרית – בעתיד היא תהיה בשימוש חיל הים ותיקרא אח"י חיפה.

בכיתה ד' הצטרף סבא לתנועת הצופים. זכור לסבא שבמסגרת פעולות הצופים, היו שיחות מעניינות וריקודי עם בסוף כל פעולה. במיוחד אהב לצאת לטיולים ומחנות עם אוהלים של מספר ימים. אבא של סבא היה אוהד גדול של מכבי חיפה. הוא לקח את סבא לכל המשחקים, כאשר היו גשמים היו יושבים באצטדיון שאינו מקורה עם מעילי גשם. זכור לו איך האוהדים היו מריעים, קופצים בכל גול ובהצלחת הקבוצה. אהדת מכבי חיפה נשארה במשפחה עד היום והועברה לבנים ולנכדים של סבא.

בסביבות גיל 11, המשפחה עברה דירה לאזור מעלה הכרמל, לרחוב שדרות או"ם ששמו הוחלף מאוחר יותר לשדרות הציונות. היה שיפור ניכר בדירה בבניין של שתי קומות עם ארבע דירות בלבד. איזו רווחה הייתה שהיו רק שני ילדים בחדר אחד. הבית ממוקם ליד גן הבהאיים, הנוף ממרפסת הדירה מקסים. ניתן לראות את נמל חיפה, ממגורות דגון ואת כל מפרץ חיפה, כולל עכו וראש הנקרה. בחצר האחורית של הבניין הייתה חורשת עצי אורן, מקום למשחקים ולהנאה, מסביב לבניין הייתה גינה שאפשרה לסבא לטפל ולטפח אותה.

מגיל קטן סבא אהב לאכול במיוחד מאכלים שהכינה אימא שלו. הוא אהב את מרק העוף הטעים, את העוגות ואת הסלטים האהובים עליו עד היום. במסעדות העדיף את החומוס החיפאי ואת הפלאפל הישראלי.

בית הספר החדש "מעלה הכרמל" היה ממול לבית, זה היה שינוי מהותי מול בית הספר הקודם. בבית הספר הייתה גינה שטופלה על ידי התלמידים במסגרת שיעורי חקלאות, המורה האחראי על הגינה היה המחנך האהוב על התלמידים, המורה טוהר. בכיתה ח' יצאו התלמידים לעבוד בכפר גלים ליד חיפה, שם עבדו את האדמה, שתלו שתילים, קטפו פירות מהעצים ואספו ירקות מהשטח. במסגרת הלימודים, התקיימו שעורי תזונה והתלמידים היו תורנים בעבודה במטבח ובחדר האוכל של בית הספר. עד היום סבא זוכר את הריחות והטעימות ממטבח בית הספר.

סבא אהב לשחק עם חברים. כל יום לאחר סיום שיעורי הבית, היו יוצאים לשטחים פתוחים בסביבה, ומשחקים משחקי כדור וכדורגל. שטחי המשחק היו עם עפר וללא זיפות כפי שקיים כיום. לקראת סיום בית הספר היסודי. סבא הצטרף לגדנ"ע אוויר. שם בנו טיסנים מעץ רך (באלזה), הטיסו את הטיסנים בשדה התעופה של בית ספר הטכני של חיל האוויר במפרץ חיפה.

בסוף בית הספר היסודי, סבא היה בן 13, התקיימה מסיבת בר מצווה. המסיבה נערכה בתל אביב קרוב לבית סבא שלו. זכורות לסבא העלייה לתורה ומסיבת בר המצווה המדהימה. באותה תקופה, היה נהוג להביא ספרים במתנת בר המצווה. עשרות ספרים התקבלו וההורים רכשו ארון ספרים מיוחד לאחסון הספרים, ומה סבא ביקש מתנה מההורים? טרנזיסטור קטן שיוכל לשמוע מוזיקה ליד שולחן הכתיבה וליד המיטה.

סבא בבר מצווה

הבגרות של סבא דודו – מסיום בית ספר יסודי עד סיום שירות סדיר

עם גמר בית הספר היסודי, סבא למד בתיכון בחיפה, בסמ"ת ליד הטכניון (בית ספר מקצועי תיכוני), הוריו שאפו שילמד בבית ספר עיוני הריאלי כפי שאחיו הבכור למד, אך סבא התעקש ללמוד בבית ספר מקצועי בשאיפה בעתיד להיות מהנדס בתחום האלקטרוניקה.

הלימודים בבית ספר התיכון לא היו קלים, הלימודים כללו את כל מקצועות הבגרות ובנוסף מקצועות כמו: מתמטיקה ברמה מאד גבוהה, שרטוט מכני, אלקטרוניקה וחשמל. בכיתה היו 40 תלמידים, ללא מיזוג אוויר וללא תנאי לימוד כפי שיש לתלמידים כיום, הלימודים היו עד השעות המאוחרות של אחר הצהרים, בית הספר היה בהדר הכרמל ולימודי האלקטרוניקה היו בטכניון בנווה שאנן. הלבוש בבית הספר היה אחיד – אפור, כך שכל ילדי העיר זיהו את בית הספר בו למדו התלמידים, במסגרת הלימודים, בית הספר השקיע שעות רבות לחינוך, ולא רק בידע. למרות המספר הרב של התלמידים בכיתה ותנאי הלימוד הלא פשוטים, כל התלמידים (פרט לאחד) סיימו לימודים אקדמאיים וכולם התגייסו לצה"ל, לא מעטים מהם קצינים ואחדים בדרגות בכירות בצבא ובהמשך בשוק התעשייתי.

בתקופת התיכון, התקיימו מספר תחרויות מקצועיות בין בתי הספר בארץ, סבא זכה בהם במקום הראשון. במהלך הלימודים, יצאו תלמידי הכיתה בכל שנה לשבוע שירות לאומי במטרה לתמוך בחקלאי ישראל ולהכיר מקרוב את חיי התושבים בקיבוצים ובמושבים. השירות הלאומי כלל קטיף בננות, מפאת החום הכבד יצאו לעבודה בשעות המוקדמות של הבוקר ולאחר העבודה התקיימו הרצאות בנושאי ההתיישבות בארץ ישראל (מצער שכיום אין פעילות דומה).

במסגרת הפעילות בגדנ"ע (גדודי נוער – ארגון ישראלי לחינוך טרום צבאי. הגדנ"ע הוא מסגרת חסות של צה"ל שאמונה על הפעלת הנוער והכנתו לשירות צבאי), סבא השתתף בשלוש צעדות לירושלים של "ארבעת הימים". מטרות הצעדה היו לחדש את מסורת העלייה לרגל לירושלים ולעורר את בני כל הגילאים והשכבות להלך ברגליהם בשבילי הארץ ובעריה. הצעדה נערכה בראשית חודש ניסן לקראת פסח, היא החלה מיער חולדה והסתיימה בתהלוכה מרשימה ברחובות ירושלים לאחר צעידה של 35 ק"מ כל יום. בצעדות השתתפו קבוצות חיילים וחיילות מיחידות צה"ל השונות, גדנ"עיים, מתנועות הנוער, נציגים מכל רחבי הארץ ומשלחות מחו"ל. זכורה צעדה אחת, שבה ירד גשם שוטף והמשך הצעדה בוטלה לגדנ"עיים ולחברי תנועות הנוער. סבא לא שוכח את התהלוכות המרשימות בירושלים עם מנגינת תזמורות כשאלפים מתושבי העיר מצטופפים במדרכות, במרפסות ואף על גגות הבתים שלאורך מסלול התהלוכה, ומקבלים את הצועדים בתשואות ובקריאות עידוד. הצועדים בתלבושות אחידות צבעוניות וססגוניות נופפו בידיהם ובכובעיהם לעבר הקהל המריע.

בחופשי הקיץ, סבא התנדב עם עוד חבר בפעילות בבית ספר שדה עין גדי, שם תמך בעבודה חקלאית של הקיבוץ ובפעילויות שמירה וניקיון שטחי הטבע בסביבה. סבא המשיך כחבר בצופים, והשתתף במחנות ובפעילויות ארציות. בתקופה זאת, התקיים אירוע הג'מבורי, מחנה בו התכנסו של שבטי הצופים מכול העולם. אירוע שהיה מרשים וחוויתי ונשאר בזיכרון עד היום. סבא סיים את חברותו בצופים בכיתה י"א, ולמה? מכיוון שבאותה עת מי שלבש מכנסי ג'ינס והשתתף במסיבות סלוניות, לא רשאי היה להמשיך את חברותו בצופים (איזה הבדל מהמצב כיום!).

לאחר שלב מתקדם בגדנ"ע אוויר, סבא הצטרף לצופי ים, שם עסקו בשיט בסירות חתירה ובסירות מפרש. פעילות מאד מעניינת, שיט באזור מפרץ מחיפה עד עכו, נהריה וראש הנקרה. בסיום לימודי התיכון, התקיימו מבחני גמר עיוניים ומקצועיים. כל המבחנים (14 במספר) התקיימו במהלך כחודש וחצי (לא כפי שמבחני הבגרות כיום מקוצצים ומפוזרים במהלך שלוש שנות לימוד).

עם סיום בית ספר תיכון, סבא פנה ללימודים אקדמאיים. הוא התגייס לצה"ל (בשנת 1966) והצטרף לעתודה האקדמית (מסלול בו מאפשרים לאדם החייב גיוס לצבא ללמוד לימודים אקדמיים עם גיוסו ולממש את עיקר השירות הצבאי לאחר תום לימודיו, תוך ניצול ההכשרה שעבר לצורכי הצבא). ארבע שנים נדרשו ללמוד בטכניון בחיפה (אוניברסיטת מחקר מדעית-טכנולוגית, בין הטובות בעולם) לקבלת תואר ראשון בחשמל ובאלקטרוניקה. במהלך תקופת הלימודים, סבא עבד בחברת אלביט מחשבים כתכנת. העבודה הייתה מעניינת ומרתקת בין היתר בגלל הקרבה לאחיו, שהיה מנהל המחשוב של החברה.

חיילי העתודה האקדמית במהלך הלימודים עברו את קורסי הטירונות, קורס מכ"ים (מפקדי כיתות) בשיבטה שבנגב וקורס קצינים בבסיס מצפה רימון. בנוסף, נדרשו לעבור אימונים צבאיים ולבצע תעסוקה מבצעית בצה"ל. במסגרת פעילות זאת, סבא שירת במוצב צה"ל בתעלת סואץ והיה מדריך בפנימייה הצבאית בחיפה למסעות מים לים (מסע מים אל ים – חוף לחוף, הוא מסלול הליכה באורך של כ- 70 קילומטרים המתחיל בחוף אכזיב בצפון הארץ, דרך נחל כזיב ונחל עמוד ומסתיים בקיבוץ גניגר לצד חופי ים כנרת).

סבא השתתף במלחמת ששת הימים (1976) בה הוא שירת בצפון הארץ בשמירה ותמיכה בקיבוץ הגושרים. זכור לסבא הריכוז של חיילי צה"ל בחורשת טל לפני עלייתם לשחרור רמת הגולן מידי הסורים. התקופה הייתה מאוד מעניינת וחשובה לעם ישראל, במיוחד שחרור ירושלים והכותל המערבי.

בשנה השנייה ללימודיו סבא הכיר במועדון ריקודים את סבתא שושי. אהבת החברים הביאה לנישואין לאחר שנתיים (1969). הזוג המאושר עבר לגור בקריית חיים בדירה צנועה של שלושה חדרים. שנה עברה (1970) ונולד הילד הבכור גלעד. הולדת הבן הייתה עם סיום הלימודים והגיוס לחיל הים.

כקצין צעיר סבא התחיל בשירות כקצין מדור בענף לוחמה אלקטרונית, אחריות הענף לפתח מערכות ותורת לחימה למניעת פגיעה של טילי האויב בספינות חיל הים. סבא כראש מדור היה מאד שבע רצון שהמאמץ של פיתוח מערכות הגנה חכמות לספינות הביאו להצלחה מרובה של חיל הים במלחמת יום הכיפורים (1973). כזכור, לחיל הים במהלך מלחמת יום הכיפורים הייתה הצלחה כבירה שנרשמה בספרי ההיסטוריה הצבאית העולמית. בקרבות הים מול צבאות מצרים וסוריה היו חילופי טילים בהם הטביעו ספינות חיל הים את כלי השיט של האויבים ואף ספינת חיל הים לא נפגעה. כמו שנאמר: "מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת. מי שעמל מבעוד מועד – רק הוא יצפה לראות את פרות העמל". במלחמת יום הכיפורים, חיל הים מילא במלואו את הסיסמא "לא נוצח עם ששלט בים".

בשנת 1975 נשלח סבא לשנתיים ללימודי תואר שני ואינג'ינר בהנדסת מערכות, באוניברסיטת הצי בארצות הברית, מונטריי, קליפורניה. זאת הייתה הזדמנות חד פעמית ללמוד על מערכות צבאיות ברמה אקדמית. המידע שנרכש באוניברסיטה תרם רבות בהמשך השירות לפיתוח מערכות מתקדמות עבור חיל הים. המשפחה עם שני ילדיהם (כולל הבן השני שנולד בשנת 1974) התגוררו בבית פרטי עם גינה, מרחק של שעתיים נסיעה מהעיר המקסימה סן פרנסיסקו. התקופה הייתה מקסימה: טיולים ברחבי מערב ארצות הברית, בילויים בפארקים, גני חיות, אגמים נפלאים והעיקר שהמשפחה יכלה להיות ולהנות ביחד. זו תקופה שסבא והמשפחה זוכרים ויזכורו אותה לתמיד.

לאחר חזרת המשפחה לארץ, סבא התקדם בדרגות ומילא תפקידים שונים, היה קצין אלקטרוניקה בבסיס הספינות בחיפה (בדרגת רב סרן) וראש ענף למערכות אלקטרואופטיקה (בדרגת סגן אלוף), תפקידים שאחראים לפתח ולתחזק את מערכות הנשק של ספינות הטילים, של הצוללות ושל הדבורים, כלי השיט לסיור. סבא אהב את שירותו בחיל הים והרגיש את תרומתו לביטחון מדינת ישראל.

חשיבות רבה לביטחון ישראל סבא רואה בקיום שייטת הצוללות. הוא הצטרף לצוות התכנון של הצוללות החדשות מסדרת "דולפין". היה אחראי בצוות לתכנון מערכות הלחימה של הצוללות. תכנון הצוללות בוצע בחו"ל, וסבא היה טס מהארץ מספר פעמים לגרמניה והולנד לבדוק את רמת התכנון. תכנון מערכות הצוללות בוצע בארצות הברית, מסיבה זו בשנת 1985 עברה המשפחה המורחבת, כולל הבת הצעירה רוית (אימא של הנכד נועם שנולדה ב-1981) לגור במשך ארבע שנים בעיר הגדולה לוס אנגלס, קליפורניה, ולאחר מכן בעיירה אנהיים, ליד פארק דיסנילנד. זו הייתה תקופה מדהימה. מצד אחד, עבודה בחברה אמריקאית המפתחת מערכות צבאיות בשיא הטכנולוגיה ומצד שני, האפשרות להיות משפחה מאושרת עם קיום בילויים וטיולים במקומות מעניינים.

עם החזרה לארץ, סבא פיקד כאלוף משנה על מחלקת שילובים במפקדת חיל הים והיה ראש פרויקט טילי ברק, שמטרתם להשמיד באוויר טילים המשוגרים כנגד ספינות חיל הים. סבא השתחרר כגימלאי צה"ל משירות סדיר בשנת 1992. מאז ועד לפני כשלוש שנים שירת במילואים והיה גאה על יכולתו להמשיך ולתרום לביטחון המדינה.

סבא עם הוריו בקבלת דרגת אל"מ

מסיום שירותו הסדיר ועד היום

עם החזרה לארץ בסיום התפקיד הצבאי בקליפורניה (1988) עברה המשפחה לגור מקריית חיים לרעננה, ולאחר מספר דירות מעבר, החליטו לגור בבית נחמד עם גינה.

לשמחת המשפחה, שלושת הילדים (גלעד, צחי ורוית) התחתנו. ההורים של נועם, רוית ודן התחתנו בשנת 2011, והנכדים לא איחרו להגיע. כיום לסבא ולסבתא יש חמש נכדות וחמישה נכדים, ביניהם נועם, שנולד בשנת 2012. עד כניסתם של הוריי לדירתם בהוד השרון, גרנו בבית סבא וסבתא ברעננה, לכן הקירבה הגדולה לסבא ולסבתא והנכדים קיימת עד היום.

לאחר שנים רבות של שירות סדיר של סבא בצה"ל, הוא השתחרר ועבר לעבוד בשוק האזרחי. כמהנדס בעל ניסיון בתחומי האלקטרוניקה והמערכות, השתלב בעבודתו בחברת אי.ס.איי כמנהל אגף הנדסה. החברה הייתה המובילה בארץ בתחום התקשורת, חברה בעלת ידע ויכולת טכנולוגית ברמה בינלאומית. סבא זכה להיות בחברה מצליחה שצמחה בקצב מהיר וזכה להתקדם בתפקידי ניהול בכירים בחברה. היה ממנהל אגף הנדסה, אחראי על טכנולוגיות תכנון וייצור ובתפקידו האחרון בחברה (עד שנת 2002), היה סבא מנכ"ל חברת המחשוב של החברה.

סבא החליט להיות עצמאי בעל שליטה על חברה שהוא הקים, הוא פתח חברת ייעוץ שמתמחה בשיפור תהליכי ניהול בחברות היי-טק ובתעשיות לואו-טק, בין היתר: בנקים, חברות ביטחוניות, תעשיות אלקטרוניקה ומתכת. מאוחר יותר, סבא הקים עוד חברה לפיתוח והנדסה, חברה מצליחה שפיתחה מוצרים לחברות והעבירה קורסים מתקדמים למנהלים וטכנאים בתחומי הפיתוח, ההנדסה, התפעול והייצור. סבא גם יעץ לתוכניות "שיפור פריון העבודה" של משרד הכלכלה והתעשייה ולתעשיות במסגרת מכון הייצוא.

לפני כשלוש שנים (2020) החליט סבא לסגור את כל החברות ולצאת סוף סוף לגמלאות ולנצל את הזמן להרחבת ההשכלה, להתנדבות ולהיות יותר עם המשפחה. כיום המשפחה מאד מאוחדת, סבא מקפיד לקיים את מצוות הסבא שלו, קרי, העיקר בחיינו הוא "שלום בית" ושלום המשפחה. סבתא וסבא מקפידים לשמור על משפחה מאוחדת, להיפגש עם כל המשפחה המורחבת בימי שישי, בחגים ובאירועי ימי הולדת. מדי שנה, המשפחה המורחבת יוצאת לווילה בצפון למספר ימים, במטרה שכל המשפחה תהיה ביחד. סבא מכין חומרים משעשעים, משחקים, בדיחות וחידות. והנכדים מאוד אוהבים את משחק "חפש את המטמון" בחצר הווילה. אני אוהב להיות בווילה, לשחק עם הנכדים, לשכשך בג'קוזי ולצלול בבריכה. לפני כשנה, (2023) יצאנו כל המשפחה לאי כרתים. בילינו מספר ימים באתר נופש (ריזורט), נהנינו מהבריכה, מהאוכל ומהבידור בערבים והעיקר להיות ביחד עם כל בני המשפחה.

לפני כארבע שנים (2020), החליטו סבתא וסבא לעזוב את הבית המקסים ברעננה, בית עם שתי קומות ומרתף ולעבור לגור לידינו בהוד השרון. איזה כיף שאנחנו הנכדים גרים ליד סבתא וסבא. מתאפשר לנו לקפוץ אליהם בחופשיות ומידי פעם גם לישון בדירתם. סבא מקדיש זמן לא מועט לנכדים. יש לו קו פתוח בטלפון הסלולרי לכל הנכדים. כל נכד יכול לשלוח לסבא שאלה בפיזיקה, מדעים, מתמטיקה ובגאומטריה ומקבל תשובה עם הסבר מפורט של דרך הפתרון. בנוסף, לבקשת הנכדים סבא יושב לצידם ומספק הסברים בהכנת שעורי בית, לפני מבחנים, בביצוע פרויקטים ומדריך בסבלנות את החומר הנלמד.

סבתא וסבא, אוהבים לנצל את הזמן בפגישות עם חברים, בבילויים ובטיולים בארץ ובחו"ל. הם מרבים ללכת למועדוני זמר, הצגות ולא לפספס אכילה במסעדות. מספר פעמים בשנה הם יוצאים למלונות בארץ ולטיולים בחו"ל. אנחנו הנכדים זוכים לקבל בכל טיול בחו"ל מתנות שסבתא וסבא דואגים לקנות לנו.

סבתא וסבא מרבים להתנדב. הם חברים בארגון המתנדבים "ליונס", ארגון המתנדבים הגדול בעולם. סבא הקים קבוצת "אנשים עם מוגבלויות" בשיתוף עם עיריית רעננה, דואג להעניק להם שמחת חיים, לתת להם הרצאות ולצאת איתם לטיולים. בנוסף, סבא מלמד בהתנדבות במקצועות החשבון עולים חדשים הנזקקים לתמיכה בעיקר בהבנת הנקרא.

סבא אוהב את הפעילות עם המחשב. הוא יכול לשבת עד השעות המאוחרות של הלילה בקריאה של מאמרים ומידע באתרים השונים. בעיקר סבא מתעניין בכל הקשור ליהדות בארץ ובחו"ל וגם לא מוותר על מידע אקטואלי הקשור לפוליטיקה ועל ארץ ישראל. בנוסף, לא מעט סבא מקדיש בכל יום זמן לפתרון סודוקו, תשבצים וחידות שונות, לטענת סבא יש חשיבות לאמן ולהפעיל את המוח ולאמץ את המחשבה ואת ההיגיון.

מלחמת חרבות ברזל 2024

סבא והמשפחה מעניקים כבוד גדול לכוחות הביטחון וההצלה שהצליחו להדוף כגיבורים מעטים מול מחבלים רבים את הברבריים שכל מטרתם להשמיד באכזריות את יהודי האזור ולחסל את מדינת היהודים. אנו מחזקים את ידי כוחות הבטחון העושים ככל יכולתם בשעות אלו למגר את הטרור המאיים על מדינת היהודים, בזכות גבורתם ואומץ לבם יתאפשר לעם בישראל קצת שקט ושלווה וביטחון לילדנו, נכדנו ולדורות הבאים.

המשפחה משתתפת בצער המשפחות שאיבדו את יקיריהם במעשי הטבח האיומים ואת משפחות החיילים שנהרגו ונפצעו כגיבורים על שמירת המולדת. כולנו מחכים ומאחלים להחזרת כל החטופים במהרה לחיק משפחותיהם. מי ייתן ולא נחזה שוב באירועים מזעזעים כאלו. "חוזקנו באחדותינו" – ביחד ננצח.

ארץ ישראל והעם היהודי

סבא ירש מאביו את אהבת ארץ ישראל וההזדהות עם העם היהודי באשר הוא. הוא חדור אמונה שארץ ישראל שייכת לעם היהודי כנכתב במגילת העצמאות: "בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל קָם הָעָם הַיְּהוּדִי, בָּהּ עֻצְּבָה דְּמוּתוֹ הָרוּחָנִית, הַדָּתִית וְהַמְּדִינִית, בָּהּ חַי חַיֵּי קוֹמְמִיּוּת מַמְלַכְתִּית, בָּהּ יָצַר נִכְסֵי תַּרְבּוּת לְאֻמִּיִּים וּכְלַל-אֱנוֹשִׁיִּים וְהוֹרִישׁ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים הַנִּצְחִי". לאחר 2000 שנות גלות, חזר העם היהודי למולדת אבותיו, "לְאַחַר שֶׁהֻגְלָה הָעָם מֵאַרְצוֹ בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ שָׁמַר לָהּ אֱמוּנִים בְּכָל אַרְצוֹת פְּזוּרָיו, וְלֹא חָדַל מִתְּפִלָּה וּמִתִּקְוָה לָשׁוּב לְאַרְצוֹ וּלְחַדֵּשׁ בְּתוֹכָהּ אֶת חֵרוּתוֹ הַמְּדִינִית", העם היהודי הקים בזמן קצר יחסית מדינה לתפארת עם כוחות עבריים המגנים על הארץ מפני האויבים הסובבים אותנו.

שיחה עם הנכד נועם – 24.1.24

דקות של הנאה עם הנכד, הזדמנות להעביר לנכד מספר ערכים ועקרונות שסבא למד מיקיריו, בתקווה שהנכד יפנים ויאמץ לפחות חלק מהם במהלך חייו. בהמשך, תוכן השיחה עם הנכד, שהוקלטה בקליפ קצר ולעניין. נועם שאל את סבא: "מי היו האנשים שהשפיעו עליך הכי הרבה ועיצבו את דמותך", סבא דודו השיב: "האנשים היקרים שעיצבו את דמותי היו: סבי כתריאל, אבי שמעון ואחי יצחק –

סבא שלי כתריאל (זכרונו לברכה)

היה רב גדול בתורה ונחשב כאבי המשפחה. בחגים ובחופשים הייתי בביתו שבתל-אביב, אהבתי את ליל הסדר בו התכנסו כל בני המשפחה המורחבת, ואת חג הסוכות שבו השתתפתי בבנייה וקישוט הסוכה. למדתי ממנו את החשיבות של משפחה מאוחדת ושמירה על "שלום בית" בין כל בני המשפחה ושיש לכבד איש את רעהו ולקיים את מצוות התורה: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ". הוא הדגיש שחברים ניתן לבחור וגם להחליף, אולם, משפחה לא בוחרים. ציין שתמיד בני המשפחה יהיו לצידך ולעזרתך.

אבי שמעון (זכרונו לברכה) 

היה איש חכם, משכמו ומעלה. איש הספר, בעל ידע רב בתולדות עם ישראל, ארץ ישראל ובקיא בתנ"ך. אהב בכל נשמתו את עם ישראל, את ארץ ישראל ודאג להעביר את אהבתו לבני המשפחה. לחם בארגון לח"י במטרה לסלק את הבריטים ממולדת היהודים. שירת במילואים בצה"ל, השתתף במלחמות ישראל למען חיזוקה ועוצמתה של מדינת ישראל היהודית. דגל ישראל ומגילת העצמאות היו נר לרגליו, היה מדגיש את הנאמר במגילת העצמאות: "בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל קָם הָעָם הַיְּהוּדִי, בָּהּ עֻצְּבָה דְּמוּתוֹ הָרוּחָנִית, הַדָּתִית וְהַמְּדִינִית, בָּהּ חַי חַיֵּי קוֹמְמִיּוּת מַמְלַכְתִּית". אבי דאג לטייל עם המשפחה ברחבי הארץ, הדגיש את מקורות נחלת האבות וממלכות ישראל, כמו: ירושלים, הכותל המערבי, חברון, מערת המכפלה וקבר רחל בבית לחם.

אחי יצחק (זכרונו לברכה)

היה איש חכם ומבריק. לצערי, נפטר בגיל צעיר ממחלה ארורה. היה אח טוב ואוהב שהקדיש לי שעות מרובות של תמיכה בלימודים ובשעשועי חשבון ומתמטיקה. ממנו למדתי שבכדי להצליח בחיים, יש ללמוד ולהרחיב אופקים, לשאוף למצוינות בכל מה שעושים, ללמוד משגיאות ומניסיונם של אחרים, להקשיב להורים, לחברים, למורים ולדברי חכמים.

אזכור אותם לכל החיים,

יהי זכרם ברוך

עם ישראל חי

רק באחדות, שלום בית וביחד ננצח את אויבינו.

סבא דודו מספר לנועם על בית ההורים – לצפייה בסרטון לחצו על הקישור

הזוית האישית

סבא דודו: תוכנית הקשר הרב דורי מקסימה, זו הזדמנות נדירה להעביר לנכד את סיפורי החיים של סבא במדינת ישראל.

נועם הנכד המתעד: היה לי מאד כיף לשבת צמוד עם סבא שלי ומאד מעניין לשמוע את הסיפורים על חייו.