מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי נולד ב1948 בעיר בודפשט, אשר בהונגריה, להוריו- אמיל (מנשה) ורוזה.

המיוחד ביום ההולדת של סבא שלי, הוא: שבאותו היום בו נולד, נולדה גם מדינת ישראל.

ב-14 במאי 1948, הכריז דוד בן גוריון (ראש הממשלה הראשון של ישראל), על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל- מדינת ישראל. הוריו של סבי, ששמעו את הבשורה המרגשת- והיו ציוניים עד מאוד, חלמו על הרגע הזה של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. מסיבה זו בדיוק, אף עלו לישראל תשע שנים מאוחר יותר. הם החליטו מיד ששמו של סבא שלי יהיה: ישראל!

סבי ומשפחתו (הוריו, ואחיו הבוגר ממנו- אליעזר) עלו לארץ ישראל, כאשר היה בן תשע (ביום ה-24.5.1957). עד אז, חיה המשפחה בדירה מקסימה, בתוך מתחם בניינים רגוע ושקט, בחלק העיר "בודה", אשר בבודפשט (אותה חוצה נהר הדנובה לשני חלקים: "בודה" ו"פשט"). מגורי המשפחה במתחם בניינים זה, התאפשרה לה עקב היותו של אביו של סבי עובד במשרד הבינוי הקומוניסטי של הונגריה- כמנהל חשבונות. אמו של סבי עבדה באופן עצמאי- כסורגת גרביים.

סבי זוכר את תקופת ילדותו בהונגריה, באופן חיובי מאוד. הוא מספר שכילד חש שהיו לו ולמשפחתו שם חיים טובים, ולא חסר להם דבר. הוריו של סבי, חלמו לעלות לארץ ישראל, אך המשטר בהונגריה (שכפי שצויין לעיל, היה קומוניסטי) לא איפשר לאזרחי הונגריה לצאת מהמדינה.

ב-1956, היה מרד אזרחי בהונגריה, כנגד המשטר, וכתוצאה ממנו- אפשרו לאזרחים, בפרק זמן מסויים, לצאת את גבולות המדינה. משפחתו של סבי ניצלה את הזדמנות הפז שנוצרה, ובאמצעות הסוכנות היהודית, עזבו את הונגריה, ועלו לארץ ישראל, כאשר הם מותירים מאחור, סבא וסבתא (הוריה של אמו של אבי), דודים ובני דודים.

הדרך לישראל, לא הייתה פשוטה. המשפחה נאלצה לנסוע ברכבת עד עיר הנמל ז'נבה (אשר באיטליה), ומז'נבה הפליגו באוניה ("MEDITERRANEAN PIRAEUS") לישראל. בהגיעם לישראל, הגיעו לעיר חיפה, ומשם הועברו (באוטובוס), למעברה שהייתה קיימת בשכונת גבעת המורה, אשר בעפולה.

כבר בשלב מוקדם יחסית, נאלצה המשפחה לשלוח את הבן הבוגר- אחיו של סבי- לגדול ולהתחנך בקיבוץ יקום, מכיוון שלא הייתה לה היכולת לקיים ולפרנס כאן את שני הבנים. במשך כחצי שנה חיה המשפחה בפחונים במעברה, ולאחר מכן, עברה לשכונת אזבסטונים, בעפולה עילית ושם גרו כשלוש שנים, עד שעברו לבית של ממש.

אביו של סבי, נשלח ללמוד עברית באולפן בירושלים, ולאחר מכן, התקבל לעבוד כמנהל חשבונות, במפעל הסוכר שהיה בעפולה. אמו של סבי, ניקתה בתים, לשם פרנסת המשפחה, עד אשר נפתח מפעל של טקסטיל בעפולה, אליו התקבלה, והחלה עובדת בו.

סבי החל ללמוד בבית הספר "אלומות", שבעפולה עילית. מנהל בית הספר דאז, החליט כי על אף שסבי כבר סיים את כיתה ג' בהונגריה, הוא ייאלץ ללמוד אותה שוב, עקב הפערים בשפה העברית, שהיו קיימים אצלו. סבי זוכר שהשתעמם מאוד בשיעורי המתמטיקה, מכיוון שלמד את החומר הנלמד בכיתה- הרבה קודם לכן, וכבר ידע אותו על בוריו. הוא אף זוכר, שמהר מאוד נכנס לעניינים, מבחינה חברתית. לא זכור לו קושי מסוים. הוא זוכר עצמו משחק עם ילדי השכונה בלורות, 5 אבנים, כדורגל וכו'.

במהלך שנה זו כאשר היה בכיתה ג', הגיעה לבית ספרו של סבי, כתבת מטעם העיתון "דבר לילדים", וראיינה אותו כיליד ה' באייר תש"ח, לכתבה אשר פורסמה בהמשך בעיתון, וגם תמונתו של סבי הופיעה בה.

שנה לאחר מכן, כאשר סבי היה בן עשר, הוא הוזמן לבית הנשיא יחד עם ילידי ה' באייר תש"ח נוספים. נשיא המדינה אז, היה יצחק בן צבי. סבי לא כל כך הבין אז, ומן הסתם, גם בעת שראיינו אותו, ופרסמו את הכתבה אודותיו בעיתון, את משמעות המעמד המיוחד לו זכה, אך הוא זוכר שהוריו התרגשו מכך עד מאוד.

כאשר סבי סיים את כיתה ח', הוא ביקש מהוריו לעבור וללמוד ב"בית הספר לקציני ים עכו". לא היה פשוט כלל אז להתקבל אליו, והוא אכן עבר ללמוד שם במסגרת פנימייה. גם את תקופה זו, זוכר סבי, באופן חיובי ביותר. כאשר סיים את לימודיו שם, התקבל סבי לשרת כחייל בחיל הים, אשר בצבא ההגנה לישראל. במהלך שירותו הצבאי, כאשר היה בן עשרים, ונשיא המדינה היה זלמן שז"ר- הוזמן סבי שוב להתארח בבית הנשיא-אז, כבר הבין את גודל המעמד, והתרגש ממנו מאוד.

לאחר סיום שירותו הצבאי של סבי, הוא המשיך ללימודים "גבוהים" באוניברסיטה העברית, אשר בירושלים. במקביל, הכיר סבי בתקופה זו, את סבתי אתי.

ב-1973, נישאו סבי וסבתי, ובהמשך נולדו להם שלושה ילדים, דורית, יעל (אמי) ויפתח ושמונה נכדים.

כאשר היה בן שישים, הוזמן סבי, בפעם האחרונה , להתארח בבית הנשיא- נשיא המדינה היה אז שמעון פרס. סבי מספר כי התרגש, עד מאוד, מן המעמד במיוחד, לאור העובדה שבביקור זה, התלוו אליו אשתו ודור ההמשך שלו בתו (אמי).

בכל שנה, אנו- כל בני המשפחה, חוגגים, כאן בארץ ישראל ובמדינת ישראל, את יום הולדתו של סבא ישראל שלי, לפי תאריך ההולדת העברי שלו, ושל מדינת ישראל, ה' באייר, תש"ח, ביחד עם חגיגות יום העצמאות של המדינה.

סבא ישראל, אני, ובני המשפחה כולה אסירי תודה להוריו של אבי מנשה ורוזה על שחלמו את החלום, להגיע לארץ ישראל ולחיות בה, ועל אף התלאות והקשיים הלא פשוטים ומעטים, שהיו כרוכים בעזיבת המשפחה והמולדת, ובפתיחה בחיים חדשים לחלוטין, בארץ חדשה הגשימו אותו, ובזכותם אנחנו פה.

כתבה אודות סבי, בעיתון "דבר לילדים"

הזווית האישית

איתן: כל המפגשים שהיו היו מאוד כיפיים סבא ישראל ואני נהנינו מאוד לבצע את המשימות שהתבקשנו לבצע. אני הייתי רוצה שסבא שלי ימשיך להיות בריא, וסבא שלי מאחל לי שיהיה לי את כל הטוב שבעולם, שתהיה לי הצלחה בכל מעשי ידיי ושאגשים את כל חלומותיי.