מאגר סיפורי מורשת

סבתא רימה נולדה באוקרינה בזמן ברית המועצות, בעיר צ'רנוביץ בתאריך 10/4/1954. להוריה קראו מלכה וחיים.

סבתא מספרת כי הם גרו ביחד עם סבתא שלה מילכה (אמא של אבא שלה חיים). הבית שלהם היה בתוך בניין עם שתי קומות שארבע משפחות גרו בו. סבתא גרה בקומה השנייה, בדירת שני חדרים, עם חדר יותר גדול, ואחד יותר קטן עם אמבטיה ושירותים מבואה קטנה ומטבח. בסך הכול הם היו חמש נפשות בבית אחד. בנוסף הייתה מרפסת שאחרי כמה שנים נפלה כי הייתה מוחזקת ע"י עמודים מעץ שנרקבו.

בבניין היו שלוש משפחות יהודיות ומשפחה אחת לא יהודית. סביב הבניין הייתה חצר ענקית עם עצי פרי, שסבתא שלה שתלה שם זרעים של עגבניות, מלפפונים, תותים, ושיחים של פטל. היה שם עץ דובדבנים לבנים, עץ דובדבנים אדומים, דובדבנים חמוצים, עץ משמשים, עץ שזיפים ועץ ענק של אגוזים. בנוסף היה גם שיח לילך ועוד פרחים. בתקופה מסוימת היו גם כמה תרנגולות ושני חתולים. לכל משפחה הייתה חלקה משלה וביתן עם מחסנים לכל משפחה ששם היו מחזיקים עצים להסקת תנור חימום בחורף.

בביתם הם היו מדברים רוסית ויידיש. בעיקר ההורים היו מדברים ביידיש אבל השפה שבה סבתא דיברה הכי הרבה הייתה רוסית למרות שעם סבתא שלה דיברה קצת יידיש. בביתה היא זוכרת שהיו מאכלים מיוחדים שסבתא שלה הייתה מכינה לדוגמא מעין בורקסים עגולים עם תפוחי אדמה ועוגיות טעימות שהיו בפנים אגוזים וריבה שהיא הייתה מכינה מהדובדבנים החמוצים שבגינה. סבתא גדלה על רקע שהיה חינוך סובייטי חילוני למרות שמשפחתה חגגה בסתר את החגים היהודיים. בפסח למשל היא הייתה יחד עם אחותה וסבתא שלה מכינה מצות ע"פ ההוראות של סבתא שלה.

הסיפורים שזכורים לה היו סיפורים מאמא שלה על המלחמה (מלחמת העולם השנייה) ועל מה שהיה לפני כן. אביה היה מספר לה על החיים שלפני המלחמה ועל הרעב במלחמה ועל ההורים שלהם שמתו מרעב במלחמה ורק סבתא מילכה שרדה.

סבתא רימה כילדה

היא זוכרת שבסך הכול הייתה ילדות יפה וחופשיה הייתה לה חברה (לא יהודייה) מהילדות שקוראים לה טניה שאיתה שיחקה הרבה במשחקים כגון: קלאס  ברחוב על המדרכה ליד הבית, הן היו קופצות בחבל, מחבואים, כדור עף, הן היו הולכות לסרטים ולפרקים וטיולים. טניה וסבתא שלי עד היום חברות ושומרות על קשר, טניה גרה עדיין בצ'רנוביץ ויש לסבתא יחסים טובים איתה.

סבתא עלתה לארץ בגיל 18 בינואר 1972. היא הגיעה לקריית ים ואת סבא יוסי סבתא פגשה בתאריך 31/12/1974 במסיבת סילבסטר. הם התחתנו בתאריך 21/12/1975. סבתא מספרת כי היא זוכרת מהחתונה שזה היה יום מרגש ומאושר. אז באותה התקופה היא עדיין הייתה סטודנטית. אמא נולדה כשנתיים אחרי שהם התחתנו, בתאריך 18/8/1977 וסבתא זוכרת שזה היה יום מאושר. לאחר מכן נולד דודי בתאריך 30/1/1985 וזה היה גם יום מאושר.

סבתא רימה יחד עם אמא שלה מילכה

התחביבים של סבתא היו לצייר ולסרוג בגדים לבובות ועכשיו התחביבים הם לשמור על הנכדים שלה, לבשל ולאפות.

השרשרת 

בחרתי לספר על חפץ חשוב של סבתי. החפת הוא שרשרת זהב. זאת שרשרת דקיקה, שהיו מחוברים אליה חוליות עם המון תליונים עם יהלומים ואבני חן והיא שרשרת יקרה מאוד. השרשרת הייתה שייכת לסבתא מילכה שהיא סבתא רבתא של אמא שלי, חגית. היא עזרה להציל את החיים של סבא של אמא שלי שהוא הסבא רבא שלי קראו לו סבא חיים, ושל אמא שלו (סבתא מילכה) בזמן מלחמת העולם השנייה.

השרשרת הצילה אותם ע"י כך, שכל פעם סבתא מילכה מכרה אחד מהתליונים עם אבני החן, תמורת לחם או סוג אחר של אוכל כדי שיוכלו לשרוד. לקראת סוף המלחמה, נותרה רק השרשרת עצמה הדקיקה ללא התליונים.

9 שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה בשנת 1954, סבתא שלי נולדה (סבתא רימה, אמא של אמא שלי). וכשהייתה בת 12 סבתא שלה סבתא מילכה, נתנה לה את השרשרת בתור מתנת בת מצווה. וסיפרה לה את הסיפור של השרשרת. סבתא שלי ענדה אותה עד שעלתה ארצה. אז במעבר גבולות בין ברית המועצות להונגריה, כשהצהירו על הדברים האישיים, אסרו עליה לעבור עם השרשרת, כי אסור היה להעביר דברי זהב עתיקים ובגלל זה סבתא שלי מסרה את השרשרת למלווה שהיה להם שהוא גם היה קרוב משפחה שלהם. וכך אבדה השרשרת שהייתה יקרה מאוד לליבה של סבתא שלי.

כיום לסבתא שלי אין את השרשרת, אבל היא קנתה לה שרשרת אחת שדומה לשרשרת המקורית.

הזוית האישית

הנכד כפיר: הכתיבה הייתה מאוד מאתגרת ומעניינת, ואני מאוד שמח שעשיתי אותה כי למדתי ממנה המון. אני רוצה לומר לסבתא תודה, על כל מה שהיא עשתה למען העבודה, על הזמן שהיא הקדישה וכל הדברים שלימדה אותי.

עבודת השורשים המלאה של כפיר