מאגר סיפורי מורשת

שמי אילה בן עמי נולדתי בתאריך 23.2.1957 בטבריה.

להורי קוראים רינה ואבישי כהן. אבי נולד בישראל ואמי נולדה ביוגוסלביה. גדלתי בשער הגולן, התחנכתי בשער הגולן עד כיתה ז', ומכיתה ז' עד כתה יב' למדתי בבקעת כנורות. בשעות הפנאי קראתי ספרים, טיילתי וטיפסתי על עצים. רכבתי על סוסה, טיפלתי בחיות בבית שלי, שיחקתי עם חברות, ועם אחותי עופרה. לאורך השנים שמרתי על קשר עם חלק מחברותי.

הייתי חברה בתנועת ה"שומר הצעיר". בתנועה נהגנו להשתתף בפעולות פעמים בשבוע, במחנות טיולים וא"ש לילה (אימוני שדה לילה) ועוד. בחופשת הקיץ אהבתי לנסוע לקרובי משפחה או לחברים בגילי, ולבלות אצלם כמה ימים. אהבתי לנסוע ל"*חופש מבושל" עם המשפחה. "חופש מבושל" זה חופש משפחתי שהמשפחה הייתה נוסעת  לכמה ימים, לדירה שהקיבוץ שכר בתל אביב, או בנתניה והיו מבשלים בדירה ומבלים.

אהבתי לנסוע לקייטנות בחיפה, ללכת לכנרת, לגלות כל מיני מקומות ועוד ועוד.

החג האהוב עלי היה חג המים. חג המים זה חג שנערך במקביל לשמחת בית השואבה (מתפללים לגשם בסוכות). בחג המים, בנו כל שנה במה גדולה מאוד בתוך הבריכה (מעל פני המים), וכל הקיבוץ כמעט, השתתף בהכנות ובהופעות של החג, ושם כשהייתי בת חמש, הייתה הופעת הסולו הראשונה שלי, בשיר "בואו עננים".

בנעורי למדתי במוסד החינוכי "בקעת כינרות" של השומר הצעיר בבית זרע. החל מכיתה ז'. גרנו בפנימייה של המוסד החינוכי. בכיתה ז' היינו הכי קטנים ובכיתה יב' היינו הכי גדולים.  בתנועת הנוער של השומר הצעיר, היו לנו מדריכים גדולים מאתנו בארבע שנים. חוויה שאני זוכרת מתנועת הנוער, הייתה טיול שנסענו באופניים לביתניה עילית (בעמק הירדן). בדרך חזרה רכבנו עם האופניים בפיתולים של הכביש, והמדריך אמר לנו "לעזוב את המעצורים של האופניים", זו הייתה חוויה מסוכנת אך מיוחדת. דברים נוספים שנהגתי לעשות כנערה, היה לשמוע מוזיקה לועזית, בעיקר את ה"ביטלס". זכור לי ריקוד הסלואו הראשון שלי עם החבר הראשון שלי.

בצבא שירתי בבסיס צריפין. בהתחלה הייתי פקידה במשרד המפקד, ולא אהבתי את התפקיד, לאחר מכן עברתי לתפקיד במשרד מילואים. שם הכרתי את סבא מאיר, הוא שירת שם במשרד המילואים, ונעשינו חברים. שירתי בצבא בין השנים 1975 עד 1977.

כשהייתי חיילת סדירה בצבא, שירתי בבסיס ציוד בצריפין, שבו היו גם מילואימניקים. עמי בעלי (מאיר) היה חייל מילואים, והתחלתי להתעניין בו, כי היו לו עיניים יפות. חיפשתי אותו בטפסים, וכשחיפשתי את השם שלו עמי בן עמי, לא מצאתי אף אחד. אחרי זה אמרו לי שקוראים לו מאיר. היינו קבוצה של חברים, אני ועמי ועוד כמה חברים שהכרנו בצבא. עמי ואני חיזקנו את הקשר בינינו ביחד. אני ביקרתי אצלו בירושלים, והוא ביקר אצלי בשער הגולן. התחתנו בירושלים וגרנו שם, ובהמשך עברנו למעלה אדומים. פנינה בתנו הראשונה נולדה בירושלים, בבית החולים "שערי צדק", ואחרי שעברנו למעלה אדומים ב1986, נולדה עינת בתנו השניה, בבית החולים הדסה עין כרם.

עברנו לשער הגולן כדי לנסות לחיות בקיבוץ. אני רציתי לחזור לקיבוץ ועמי הסכים לנסות, ומאז ועד היום אנחנו עדיין מנסים וכנראה שנשאר פה. בשנת 1988 נולד שחר, ובשנת 1996 נולדה הדס, בתנו הצעירה. לפנינה ולעינת זה היה משונה להגיע לקיבוץ, ולהשתלב בלינה המשותפת, כי לפני כן הן ישנו איתנו. אני חושבת שגם לעמי זה הי קשה, כי הוא היה רגיל שהם היו איתנו בבית. אני כבר הייתי רגילה בגלל שחייתי כבר בקיבוץ בעבר, וגדלתי בו.

כל פעם כשיש למישהו יומולדת הוא בוחר תפריט ועמי (שהוא טבח מעולה) מכין אותה וכל המשפחה מגיעה.

בעבר עבדתי עם ילדים וגם בגן החיות התנכי. למדתי בתל אביב וברמת השרון,  חינוך מוזיקלי והייתי מורה למוזיקה. לא הייתי הרבה בבית. חזרתי בסופי שבוע ועמי טיפל בילדים. כמו כן למדתי גם מסאז'ים וחינוך לגיל הרך. אלה היו הדברים הכי משמעותיים שלמדתי.

כיום אני פנסיונרית  ואני עובדת במסאז'ים גם כיום. בבית התינוקות עבדתי עד שהגעתי לגיל פנסיה.

בשעות הפנאי אני אוהבת להאזין למוזיקה קלאסית, ג'אז, עממית, ובכלל מוזיקה שנעימה לי באוזניים. אני מאוד אוהבת שילוב של מוזיקה ותנועה, אני אוהבת לשיר ולשרוק, ובכלל כל מה שקשור למוזיקה. כמו כן, אני אוהבת לטפל בבעלי חיים ובילדים. אני אוהבת לצפות בסרטי דרמה, לקרוא, לפתור תשבצים וסודוקו, אני אוהבת מים וכן לטייל ולגלות מקומות.

לאחרונה יצאתי לפנסיה ואני לאט לאט מגלה את היתרונות שבה, אני נוסעת ברכבת לבקר את הנכדה שבבנימינה, הצטרפתי לקבוצת החותרות בדרגון, ואני מתכננת להצטרף לחוגים נוספים שיעניינו אותי: חוג ערבית ואולי צרפתית, ועוד דברים שאמצא בהם עניין. אני עדיין עושה טיפולים ומסאז'ים לאנשים וההנאה היא הדדית. אני אוהבת לימודים בתחום "הגופנפש" ובתחום התקשורת המקרבת, וחשוב לי שהלימודים יהיו פעילים, ומשולבת בהם התנסות אקטיבית. יש תחביבים שבחרו אותי ויש תחביבים שאני בחרתי. בעתיד אני רוצה לטפל בעוד נכדים/ות, אני רוצה לגלות עוד תחומים שמעניינים אותי, וללכת איתם בשמחה ובלב שלם.

הזווית האישית

ענבר: תכנית המפגשים עם הסבים והסבתות, היתה מרתקת ומדהימה. למדתי דברים חדשים, ביליתי זמן בכיף עם סבי וסבתי, והיה ממש כיף לעבוד עם גוני. תוכנית הקשר הרב דורי היא תוכנית מרגשת ואשמח שהיא תמשיך.