מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודה אהרוני. נולדתי בארץ ישראל בירושלים בשנת 1945, להורי אבנר ולאה אהרוני. אני הבכור במשפחתי ואח לארבעה אחים ואחות.

ברצוני לספר לספר על העבודות שלי במהלך חיי:

העבודה הראשונה שלי הייתה כשהייתי בן תשע בשנת 1954. לאבא שלי היה קיוסק בירושלים והוא נסע לעדן, תימן. דודה שלי הפעילה את הקיוסק בבקרים, ואני ואחי הצעיר החלפנו אותה מהצהריים עד הערב, והפעלנו את הקיוסק. בגיל ארבע עשרה, בדצמבר 1958, ההורים שלי עברו מירושלים לבת ים, הייתי באמצע כיתה ח', ורציתי להישאר בירושלים, אז נשארתי אצל סבתא בירושלים. אבא שלי עבד בחלוקת עיתונים להשלמת הכנסה, ועם המעבר לבת ים הם נכנסו לחובות, אז החלפתי את אבי בחלוקת העיתונים. ב- 2:00  לפנות בוקר הייתי יוצא עם הדוד שלי למרכז מערכת העיתונים, ומסיים בזמן כדי להגיע ב- 8:00 לבית הספר. לאחר שעברנו לבת ים לא הייתה לי אפשרות ללכת ללמוד בבוקר בבית ספר תיכון אז למדתי בתיכון ערב, ובבוקר עבדתי בשקם, במשרד הראשי ביפו, בפקידות, ואת המשכורת העברתי להורים.

העבודה שעבדתי בה זמן הארוך ביותר הייתה בתור יועץ חקלאי, בפרויקט בחו"ל, בעיקר בנושא גידול תות שדה, ומאוד נהניתי לעבוד, כי למזלי המקצוע שלי הוא גם התחביב שלי והנושא מעניין ומרתק אותי.

במהלך חיי עבדתי בחמש עבודות: בקיוסק, בחלוקת עיתונים, בפקידות, כחקלאי ולבסוף בתור יועץ חקלאי.

העבודה שהכי נהניתי בה הייתה כיועץ חקלאי בגידול תות שדה. הסיבה היא שהכרתי ארצות, יבשות שונות, כגון: אפריקה, אסיה, אירופה וארה"ב. בכל מקום האתגר שלי היה להתמודד עם אקלים שונה, אנשים שונים ועוד אתגרים. זה היה מאתגר אך כיף ומהנה. לדוגמה, גידלתי תות שדה בסיביר בטמפרטורות של מינוס 35 מעלות צלזיוס בתוך זכוכית. ההישג היה לקטוף תות שדה טרי בדצמבר. אני חושב שהמקצוע שבחרתי לעצמי  כיועץ חקלאי בגידול תות שדה היה נכון.

במהלך עבודותיי היו לי אתגרים מבחינת התנאים במקומות השונים, אבל לא הייתי מחליף את עבודתי, כי זכיתי בעבודה מעניינת ונפלאה. בכל מקום שהגעתי אליו מצאתי חברים, ועם רובם אני  בקשר עד היום. חלק מחבריי הם כמו משפחה בשבילי. למשל בספרד יש לי חברים טובים.

שילבתי את חיי העבודה עם חיי המשפחה בצורה הכי טובה שיכולתי. כמובן שהיעדרות שלי מהבית והשהייה בחו"ל פגעה בחיי המשפחה הסדירים, ואשתי הייתה צריכה להתמודד לבד  עם גידול הילדים. היה יתרון בנסיעות שלי, הן לא היו לטווחים ארוכים.

יצאתי לפנסיה בעל כורחי בגלל הקורונה. באופן כללי רציתי להמשיך לעבוד בקצב נסיעות יותר מתון.

היום, כשאני בפנסיה אני עוסק בכל מיני עיסוקים: עבודות בבית, במחשב, קריאת ספרים, יוצא למופעים, קונצרטים, מבלה עם חברים וכמובן עם המשפחה. הייתי ממליץ לנכדיי ללכת בדרכי כי זה מקצוע מאוד מעניין. אבל לכל אחד יש את הבחירות שלו, ומי שלא התנסה בחקלאות באופן מעשי, לא יוכל להגיע לתפקיד כזה. דרוש בשביל זה רקע חקלאי.

חוויה עצובה שקרתה לי באחד מימי העבודה שלי:

ב2002 כשהייתי בן חמישים וחמש, באחת הנסיעות שלי למצרים בהיותי בחווה חקלאית, צפונית לקהיר, אשתי התקשרה אלי ביום שישי בבוקר ודיווחה לי שאבי נפטר. למרות שידעתי שהוא היה חולה, זה היה עצוב ומפתיע. מאחר שזה היה ביום שישי, ההלוויה גם כן הייתה באותו היום, ולכן לא הספקתי להגיע. לא היו טיסות באותו היום, אך הצליחו לארגן לי טיסה מאילת ללוד, ובעל החווה ארגן לי רכב פרטי, כדי שאסע מהחווה לטאבה, זו הייתה נסיעה של שבע שעות, ולאחר מכן גם נסיעה במונית. הגעתי לבית הוריי בבת ים, בשמונה בערב והצטרפתי לשבעה.

נהניתי בכל העבודות בהן עבדתי, וצברתי חוויות רבות אותן אני נושא לאורך חיי.

הזווית האישית

שחר: במהלך המפגשים עם סבא יהודה, למדתי בעיקר על העבודות שעבד בהן בחייו, הבנתי יותר לעומק, מה היו העבודות שיכלו לעבוד בהן בתקופות השונות, ונהנית לשמוע סיפורים וחוויות שקראו לו במהלך השנים.