מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי עילאי יחיאל ובחרתי לספר את סיפורה של סבתי, רינה סיטבון, שלימים התחתנה עם סבא שלי מיכאל יחיא. סבא וסבתא הביאו לעולם ארבעה ילדים: את אבא שלי שהיה הבכור- שניר, את דודי בועז, ואת דודותיי אביטל ובתאל. הוריה איווט (דליה) ופרנסואה (בזינו) סיטבון עלו לארץ מתוניסיה חסרי כל. רינה הקטנה נולדה בישראל, בת בכורה, והיו לה ארבעה אחים בנים צעירים ממנה: ויקטור, יעקב, שמעון (ז"ל), ומאיר הקטן.

בהגיעם של הוריה לארץ, התקבלו עולי תוניס ועדות המזרח במקום שנקרא 'מעברה'. במעברה היו צריפים ואוהלים, ישנו על מזרנים על החולות (הנחשים היו זוחלים בינינו) וכולם גרו בצפיפות. השימוש היה בשירותים ומקלחות משותפים, ללא חשמל ובשימוש משותף במים. כמו דומיהם, רינה ואחיה גדלו בתנאים מאד לא פשוטים. היא מספרת שהיו ימים בשנים הראשונות שלהם בארץ שלא היה להם מה לאכול, ונאלצו להיעזר בשירותי הרווחה לקבל תלושי מזון כדי להתקיים.

הם למדו לשרוד והכינו לחם ומאכלים פשוטים אחרים על פתיליות כדי לחסוך, האור היה נר, הכביסה כובסה במים וסבון והיו מכבסים ביד, היו ימים ללא מקלחת בימים קרים שלא היה איך לחמם מים. אבל החיים היו פשוטים וזה מה שהיה ועם זה חיו. רינה כילדה בכורה, למרות שהייתה קטנה, נאלצה לטפל באחיה הקטנים כי ההורים שלה היו צריכים לעבוד מהבוקר עד הלילה ובעבודת פרך. בגיל 8 כבר שטפה, בישלה, כיבסה וקילחה את אחיה. למרות הקושי, כולם היו חברים ודאגו זה לזה במעברה, רינה מספרת שכולם היו ישנים יחד ובחורף ישנו מחובקים עם סבתה אחיה והוריה כדי להתחמם. "איפה תמצא דבר כזה היום עילאיוש?" היא שואלת ומחייכת. ככל שעברו השנים, רינה ומשפחתה עברו לדירת חדר וחצי שקיבלו מעמידר, שם חיו בצפיפות היא ובני משפחתה במשך כל ילדותה, אך לפחות היה זה "בית עם ארבעה קירות ותנאי מחיה משופרים."

למרות סיפור החיים הקשה ותנאי המחייה בה גדלה, רינה היא אישה אוהבת ואהובה, מלאת נתינה שכל כולה למען משפחתה וילדיה. כיום היא עדיין גרה בבית בו גדלה, בעין התכלת שבנתניה, סבתא לתשעה נכדים, והוריה עדיין בחיים לספר ולהוקיר על מה שיש.

הזוית האישית

עילאי הנכד המתעד: נהניתי לעבוד עם סבתא שלי ולשמוע את סיפור הילדות שלה.