מאגר סיפורי מורשת

שמי סימה והשנה אני משתפת את סיפורי בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי אלה.

נולדתי בישראל בתאריך 6.12.1961 במושב אבן ספיר בהרי ירושלים. כילדה אהבתי לאסוף בולים ולשחק חמש אבנים ומשחקי תיאטרון. לחברות שלי קראו: זהבה ישראלי, עפרה לוי, לבנה סלמן. כשפרצה מלחמת ששת הימים הייתי ילדה קטנה בגן ובשעה 13:00 נשמעה אזעקה והיה צריך לרוץ למקלט הקרוב. הגננת יצאה ואחריה רצו כל הילדים וגם אני קמתי עם כולם לרוץ אחרי הגננת למקום מוגן, ואז נפל לי הכסא וחזרתי כדי להרים אותו, אך הסייעת תפסה לי את היד ומשכה אותי. יצאנו במהירות מהגן ונשארנו במקלט עד השעה 16:00. בזמן ההפוגה באו האחים הגדולים שלי לאסוף אותי. אחזנו כולנו ידיים ורצנו חזרה לבית. כשהגענו ראינו שאבא שלי מוריד דברים מהבית למקלט, ואני הייתי מבוהלת ובכיתי, רציתי שאבא שלי יוריד לי גם את הבובה הגדולה שלי. ואכן הוא הביא לי את הבובה וכך היא נשארה אצלי עד סוף המלחמה. היינו בחדר אחד כולם – שכנים ודודים.

אירוע זה חרוט בזכרוני והייתה תחילה תחושה מבוהלת אך אחריה שמחה וגאווה על הניצחון שלנו במלחמה. כשהייתי ילדה חלמתי להיות נזירה, זה סיקרן אותי וריתק אותי לראות נזירות. בגיל מבוגר יותר רציתי להיות דיילת, אך זה לא חלום שקרה כי אמי ואני חשבנו שכדאי שתהיה לי עבודה  יותר טובה לאורך זמן. חלום שהגשמתי: תמיד אהבתי לטייל בארצנו וכיום אני מדריכת דרך .

המסר שלי לדור הצעיר הוא להיות חרוצים, לא להתייאש ולא לוותר, תמיד לשאוף ולחלום גבוה. להיות אקטיבים ופעילים למען המטרות שלהם. המסר שלי לנכדתי אלה, לשאוף גבוה ולהציב את משפחתה ומדינתה כערכים עליונים חשובים ביותר. והכי חשוב לאהוב ולהעריך את מדינתנו!

הזוית האישית

הנכדה אלה המתעדת: נהניתי לשמוע את סיפור ילדותה של סבתא ועל חלומות שהיו לה. אני מאחלת לסבתא בריאות, אושר ושתמיד נבלה יחד.