מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא אילנה קינן, נולדתי בתל אביב בשנת  1938 לאמי סוניה ולאבי שמעון. יש לי 2 אחים, יונה ולבי.

הסיפור שלי על קום המדינה

כשקמה המדינה הייתי בת 10.

כשהודיעו ברדיו על הקמת המדינה הייתי עם המשפחה שלי זה היה בלילה ואני ישנתי, ואז ואמא שלי העירה אותי ואת אחי ואנחנו יצאנו לרחובות. הרחובות היו מלאים באנשים שרקדו הורה והייתה שמחה כזאת גדולה וגם אני נדבקתי בשמחה הזאת ואמא שלי אמרה: "יש לנו מדינה! יש לנו מדינה!" ונורא התרגשנו, אבל למרות זאת ידענו שתתחיל מלחמה בקרוב.

ואכן פרצה מלחמה: שבע מדינות ערב תקפו אותנו. אני הייתי קטנה, וגרנו בבית בתל אביב, והיו הרבה אזעקות. היו מטוסים שהפציצו, אני חושבת שהם באו ממצריים ואני נורא נורא פחדתי ותמיד רציתי לרדת למטה (לא היה לנו מקלט) ואמי התעקשה להישאר למעלה (בדירה) כי הייתה לה תמיד עבודה בבית אז היא לא ירדה וזה תמיד נורא הפחיד אותי שהיא לא יורדת, בסך הכל זה לא היה נעים.

בדיוק באותו הזמן התחילה מלחמת השחרור, אני זוכרת שאחי היה כמעט בגיל של גיוס ואמא שלי נורא דאגה כי הוא כל הזמן היה נעלם וחוזר בשליחויות סודיות וזו הייתה תקופה לא שקטה ועם הרבה חרדה ודאגה אבל יחד עם זה ידענו שאנחנו הולכים לקראת עתיד אמיתי ואני בצודקים.

אני בגיל 19

אתמול בטלוויזיה היה כל מיני שידורים של יום השואה ומשהו אמר שקום מדינת ישראל זה כמו בריאת העולם ואני הסכמתי איתו. זה אירוע כל כך חשוב וכל כך לא רגיל וכל כך מכונן שאין לי מילים אפילו.

צמחתי מאירוע של הקמת המדינה, זה חוויה מכוננת שהיא לכל החיים ואני מרגישה שאני התפתחתי לאור העובדה שחווית את החוויה הגדולה הזאת.

אני חושבת שזה חשוב שלעם היהודי תהיה מדינה משלו לכל עם צריכה להיות מדינה ואנחנו היהודים, שכל כך רדפו אותנו בכל ההיסטוריה וכל הזמן רצחו יהודים ובמיוחד בתקופת השואה שבא שישה מיליון יהודים שנרצחו, בטח צריכה להיות מדינה! מדינה זה דבר שמגן על היהודים. תראה אותנו עכשיו בתור מדינה, איך אנחנו חזקים לעומת הזמן שבו היינו חלשים כל כך.

בשבילי גלות זה עקירה מין השורשים שלך למקום זר ומאיים ולאט לאט אתה לומד לפחד ואתה לומד שאתה סוג ב ושלאנשים יש יותר כוח עליך ואתה חלש וזה רע, זה רע. בשום אופן לא הייתי עוזבת את הארץ, ואני שמחה שאף אחד מהילדים שלי לא חושב ככה, למרות זה שיש אנשים שנוסעים, אמריקה מושכת אותם, אבל לדעתי האנשים האלה לא מבינים מה פירושה של ארץ מולדת.

בארץ לא הייתי בגלות, הייתי בארץ שלי אבל היו הבריטים ששלטו בנו והייתה אחר כך מלחמת השחרור שהייתה מלחמה מאוד מאוד קשה ומאמץ נפשי של כולם, הייתי מוכנה לעשות הכל כי זאת הארץ שלי וזה הבית שלי.

היית פעם אחת בארץ שהרגשתי בגלות (באופן זמני). כשהייתי בצבא הייתי מורה חיילת ושלחו אותי לקריית שמונה – בצפון הרחוק (ארבע וחצי שעות נסיעה באוטובוס מתל אביב), והייתה לי תקופה מאוד קשה, כי הרגשתי שאני לבד. ואז הרגשתי באמת כאילו אני בגולה במקום הזה. במשך הזמן רכשתי חברים וחברות והתחלתי לעבוד שם בתור מורה ואז ברגע שהיו לי תלמידים ההרגשה הזאתי נעלמה.

הזוית האישית

סבתא אילנה מספרת לאיתי כיצד היא חוותה את אירוע קום המדינה.