מאגר סיפורי מורשת

סבא דוד עמר מספר

תיאור ילדותי

שמי דוד עמר, נולדתי בעיר קזבלנקה במרוקו בשנת 1951 לאבא אליהו ואימא רנה, יש לי חמישה אחים. כילד היינו משחקים משחקי חברה כמו כדורגל, מחבואים, קלאס. בנוסף, היינו אוהבים לקטוף סברס כל יום שבת ולהעיף עפיפונים. בחופשת בית הספר היינו משחקים בגולות ומסתובבים ללא מעש בשכונות.

סבי בילדותו

סיפור העלייה שלי והשירות הצבאי

עליתי לארץ ישראל בגיל חמש עם הורי. ההסתגלות הייתה קשה להורי ולכן בגיל חמש הופרדתי מיתר האחים שלי וגדלתי אצל סבתא סוליקה עד גיל 17. גרנו בטבריה בשכונת "פורייה". כילד לא חשתי הבדלים בין ארץ ישראל לארץ מולדתי – מרוקו. בגיל 18 התגייסתי לחיל החימוש, במקביל, עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות. נקראתי לעשות שירות מילואים כלוחם תותחנים.

לחמתי במלחמת שונות כגון: "מלחמת ההתשה", "מלחמת יום הכיפורים", "מלחמת לבנון הראשונה" והשנייה. בשנת 1968 קיבלתי אות הערכה מנשיא המדינה זלמן שזר. אירוע מרגש שזכור לי: בשנת 1973 באמצע מלחמת יום הכיפורים היינו בתעלת סואץ ופתאום פגשתי את אחותי הקטנה בבסיס רפידים והבנתי שהיא גויסה גם לשרת בזמן מלחמה.

נישואים

בגיל 25 הכרתי את אשתי כיום – בהירה. היא עבדה במוסך באזור התעשייה ביהוד והיה לי מוסך שעבדתי קרוב  מאוד למוסך שלה, הכרנו במסעדה קטנה בין המוסכים. התחתנו באולם בתל אביב "בבית השריון", זה היה אולם מאוד פופולרי באותם הימים, משום שהתחתנו בו הרבה חיילים בתקופה הזו. כעבור שנה וחצי הבאנו לעולם את הבת הבכורה שלנו ובהמשך עוד שני ילדים נוספים.

עבודה

בשנת 1978 התקבלתי לעבודה כלוחם אש בנמל התעופה בן גוריון. היה לנו אימונים מפרכים ולימודים בקורס כבאים בבית דגון בבית ספר לכבאות. זכור לי האימונים עד היום, כמו כיצד לכבות אש במקרה ויש שרפה באחד המטוסים, חילוץ אנשים מבניינים רבי קומות ורכבים שעברו תאונות דרכים, כיבוי שרפות ביערות ועוד. בהמשך השנים עשיתי הרחבה והשתלמויות בלונדון, קיבלתי הרבה תעודות הערכה על שירותי ואף הוצאתי רישיון לנהיגה על אמבולנס.

ליאה מספרת על החפץ מיוחד שעובר בירושה

לסבא יש קרש מעץ ממרוקו עם חתכים מיוחדים שנחרתו בו, זה קרש שמיועד לכיבוס כביסה. סבא שומר אותו עד היום, קרש זה היה בביתם כשהוא היה ילד קטן במרוקו והקרש הזה כבר בן 80 שנה. קרש זה מזכיר לסבי את חוויות ילדותו כפי שהוא מספר: " אני זוכר, שהיינו יורדים לנהר, או לים ומשפשפים את את הבגדים על קרש זה עם סבון על מנת לנקות אותם."

סבא מספר על עיסוקיו ותחביביו בגמלאות  

אני מטפל באימא שלי שחייה והיא בת 97. אני מתנדב בשדה תעופה, שבו עבדתי כל השני, ביחידת המתנדבים. אני  מאוד אוהב לתרום הרבה לאנשים ולעזור כמה שאפשר, אני תורם לחב"ד. בנוסף, אני אוהב ללכת לדוג דגים בים, לבשל דגים ולאפות פיצה.

הזוית האישית

ליאה: למדתי מסבא הרבה דברים חדשים על החוויות שלו כילד קטן, שגדל ללא אימא ונאלץ בלית ברירה בילדותו להסתדר בכוחות עצמו. שמעתי חוויות טובות ומעניינות על תחום עבודותיו כלוחם אש. אימצתי את כוח הרצון של סבא ואת מוסר העבודה שלו.