מאגר סיפורי מורשת

שמי ליאל, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מנציחה את חייו של סבי ז"ל אדנה אדמסה, כפי שסיפר לי עליו אבי, אבי טגבה.

לסבא ז"ל קוראים אדנה אדמסה, הוא נולד בתאריך 7.3.1949  באתיופיה בכפר ששמו דברקה. להוריו קראו אדמסה ואדיי ז"ל, הם נפטרו בשנת 2008. אמו בחודש הראשון, ואביו בחודש השמיני. היו לו תשעה אחים, ארבע בנות וארבעה בנים. הוריו לא עבדו בארץ מכיוון שהיו כבר מבוגרים. סבא ואחיו עבדו והמשיכו לפרנס אותנו ואותם.

בילדותו, סבא היה חוזר מבית הספר ומיד יוצא ומשחק עם אחיו וחבריו בחוץ. לפעמים הם היו הולכים לפרות ולכבשים ומאכילים אותן, וגם היו רוכבים על חמורים ממקום למקום. וכאשר היה חוזר מבית הספר לא היה כל כך הרבה מה לאכול, מפני שבאתיופיה אין את כמות האוכל כמו שיש פה בארץ. הם היו לוקחים פרוסה אחת של לחם והיא הייתה מספיקה להם לעשר נפשות וכך הם שרדו.

באתיופיה החיילים בני 18 כמו בישראל. הצבא שם הוא חובה ואין שם את אופציות בנוגע לתפקיד צבאי כמו בישראל, שם פשוט לוקחים אותך ומביאים לך נשק, ואתה פשוט לוחם ואסור לך לברוח או לסרב לפקודות. כאשר סבא היה חייל באתיופיה היה לו קשה מאוד. מכיוון שבאתיופיה זה לא כמו בארץ שלוקחים אותך לשבוע ולאחר מכן החייל חוזר לביתו, באתיופיה יכולים לקחת אותך גם לשנתיים מבלי שתדע אם תחזור אחרי השנתיים האלה בכלל. בזמן שהיה בצבא, לא היה לו שום קשר עם המשפחה ולא הייתה לו דרך להודיע למשפחתו מתי הוא חוזר, או לשאול לשלומם. לא הייתה האפשרות הזאת. כשהיו חוזרים, הם היו עולים על ההר הכי גבוה בכפר ומתחילים לירות באוויר, וככה היו מסמנים למשפחות להגיע. כל המשפחות היו רצות להר מהר כדי לפגוש את החיילים החוזרים.

תהליך ההכרות והנישואים של סבא באתיופיה היה שונה מזה שבארץ, באתיופיה שולחים נציגים לבתים של נשים ושואלים את הוריהם אם אפשר להתחתן עם הבת שלהם. כשראה סבא בפעם הראשונה את אשתו מולו מקונן ז"ל, הוא ידע שהיא האישה הטובה לו. באתיופיה לא מציעים נישואים כמו בארץ, שם מודיעים לכם שאתם מתחתנים ופשוט באים לחתונה מבלי לדעת עם מי מתחתנים עד לרגע שמחתנים אותך. כאשר חיתנו את סבא עם אשתו, ההורים של שניהם לא התנגדו והיו מרוצים.

סבא עלה לארץ ישראל בשנת 1994. לא היה כל כך פשוט בהתחלה, לא אפשרו להם לעלות לארץ כולם יחד, אמרו להם שכל המשפחה צריכה להתפצל. להם הייתה חשובה ביותר העלייה לארץ, אז הם הסכימו להתפצל ואכן כך היה, הם התפצלו לכמה קבוצות. הודיעו להם שבכל שנה יעלה חלק אחר מהמשפחה. אמנם תחילה היה להם קשה, אך הם לא ויתרו, וסבא היה זה שעלה ראשון עם שני אחיו הגדולים וילדיו. שנה לאחר מכן הגיעו הוריו עם שני אחיו הקטנים ואחריהם הגיעו עוד שני אחים קטנים. כולם נפגשו שוב במרכז קליטה בחיפה.

אחריי העלייה של סבא לארץ הוא עבד במשך שנה וקצת בקטיף בננות בחיפה. לאחר שנה וקצת הוא עזב את חיפה ועבר לגור עם משפחתו בפרדס חנה. לאחר חיפושים רבים של עבודה הוא מצא עבודה במועצה של בנימינה. סבא עבד שם כמשק ממטרות והחלפת צינורות של ביוב.

המצב המשפחתי שלו עד יום מותו (לפני כשנה) היה ברוך השם בסדר, את כל ילדיו הוא חיתן למעט שניים. כל אחד מילדיו חי עם משפחתו בעיר אחרת. העיסוקים שלו בפנסיה היו לבלות עם נכדיו, לקנות להם כל מה שהם רצו, לדאוג להם כמה שאפשר, ולהראות להם כמות ענקית של אהבה.

סבא אדמסה ז"ל בברית של הנכד ה-13

הזוית האישית

אבי טגבה: היה מעניין וקשה בו זמנית לספר את סיפורו חייו של אבי אדנה אדמסה ז"ל. מכיוון שאבי נפטר לפני שנה ואמי לפני עשר שנים, קשה מאוד לדבר עליהם כשהם לא נמצאים פה.

ליאל הנכדה המתעדת: לי היה גם קצת קשה אבל מאוד מענייו לשמוע את סיפור חייו של סבי ז"ל, לדעת מה קרה בעברו ולשמוע איך הוא הכי אהב את סבתא שלי ז"ל ומה הם עשו שם באתיופיה. אני שמחה שהנצחנו אותו במאגר המורשת.