מאגר סיפורי מורשת

שמי אילון, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבתי, גינדה טרנרידר, ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת.

סבתא גינדה טרנרידר נולדה בתאריך 7.2.1953 בריגה שבלטביה. וכך סבתא מספרת: "ילדותי הייתה שמחה. היינו משפחה גדולה – שש אחים ואחיות, היו לי הרבה חברים, עד היום אני בקשר עם חברות שלי מכיתה א'. בבית ספר למדתי במשך עשר שנים ושש שנים באוניברסיטה. בילדותי לא היה לי הרבה משחקים, בגיל 10 רק חלמתי שיקנו לי בובה, לא היו לנו טלפונים אז בעיקר טיילנו בהרים המושלגים. עשינו הרבה ספורט ובגלל שלטביה היא מדינה מאוד קרה, היה לנו שלג וקרח כל השנה, אז החלקנו בקרח בנעלי סקי. היה לנו פארק אחד שבו נהגנו כל החברים להיפגש ולטייל בו.

בשנת 1977 סיימתי אוניברסיטה בריגה (לטביה). אימא ואבא שלי היו ציונים, אבא שלי שמע כל הזמן רדיו בעברית וכשאני הייתי מנסה להקשיב לא הבנתי את המילים המסובכות, לא חשבתי שבחיים שלי שזאת תיהיה שפת האם שלי. עלינו לישראל עם אימא ואבא שלי, למדתי עברית חצי שנה בקיבוץ אולפן. למדנו עברית ואחר כך עבדנו בעבודות בקיבוץ.

בשנת 1977 פגשתי את בעלי לב באולפן קיבוץ, הוא היה גם עולה חדש מברית המועצות (כיום מולדובה). אחרי שנה בשנת 1978 נולדה דליה (אימא של אילון). בשנת 1983 נולדה ענת ובשנת 1990 נולדה ליטל.

אני אוהבת את הים, משום שבלטביה אמנם היה לנו ים אבל רוב השנה הוא היה מכוסה קרח ובקיץ הים היה קפוא. בישראל הים רוב השנה חם ונעים להיכנס אליו, אני אוהבת לעשות הרבה ספורט, אני אוהבת תיאטרון ולנסוע לחוץ לארץ.

בשנת 1978 התחלתי לעשות קורס הסבה אקדמית ברמת גן בנושא הנהלת חשבונות במשך שנה. עבדתי בהנהלת חשבונות במשך 26 שנים, אבל כמובן היה קושי רב משום שהשפה העברית הייתה מאוד מאוד קשה להבנה, זה לא היה דומה לשום שפה שהכרתי, אבל לא ויתרתי וניסיתי עד שהצלחתי, מכיוון שידעתי כמה חשובות היו לאבא שלי השפה העברית והציונות. כיום אני מדברת עברית רהוטה, כמו שפת אם.

הזוית האישית

סבתא גינדה: המסר שלי לדור הצעיר הוא להנות מכל רגע שיש לכם בחיים, גם אם זה קשה – משום שרגעים לא יחזרו.