מאגר סיפורי מורשת

שמי אדוה פרבין, אני מביאה את סיפור העלייה של סבתא שלי אסתר כץ.

סבתא אסתר כץ מספרת

"נולדתי בבוקרשט שברומניה בבית דיברו רומנית .גרנו בבית שבו יחד איתנו גרה סבתא אימא של אימא (שהייתה מאוד חולה), אבא שלי, אימא שלי ואנוכי. בדרך כלל, בשבת בבוקר היינו יושבים לאכול יחד כל המשפחה ביציות וכבד.

רק כשהגעתי לגן התחלתי ללמוד ולדבר עברית. התחלנו לשחק גם כן בעברית, המשחקים שלנו היו בדרך כלל קלאס, מחניים ,שיחקנו חמש אבנים, שיחקנו בגוגואים זה, בדרך כלל היו גוגואים – החרצנים של מישמש כשהיו בעונה, לפעמים, שיחקנו גולות – היה צריך להכניס את  הגולות לבור וגם הרבצנו אחד לשני.

בגיל יותר מבוגר הלכנו לספריה, כדי להחליף ספרים. הספרייה העירונית הייתה ממוקמת לא רחוק מהבית והיינו כל החברים, מחליפים ביחד ספרים ואז היינו יושבים לקרוא את הספרים. בדרך כלל היינו יושבים יחד לקרוא ספר, מישהו היה מתחיל ויושב לקרוא מתחילת הספר ומישהו אחר היה באמצע הספר וחלק לקראת הסוף, ככה היינו קוראים בדרך כלל ספרים, כי לא יכולנו להחליף יותר משני ספרים בשבוע.

אימא שלי סבינה (סלי) פרידמן רוטמן, הייתה אישה יפה ומרשימה. הייתה פעילה בצעירותה בתנועת השומר הצעיר והיא הייתה ראש קבוצה. אימא הייתה אישה מאוד אמיצה ופעילה מאוד בזמן מלחמת העולם השנייה. בזמן מלחמת העולם השניה הגיעו פליטים לבוקרשט מכל הארצות בסביבה".

סבתא אסתר בילדותה עם אחותה ואביה

לסבתא שלי, מינה פרידמן הייתה מסעדה שהאכילה את הפליטים שהגיעו מרחבי אירופה, ולכן היו צריכים לקנות מזון שלא היה זמין בכמות כזאת, אלא אפשר היה לקבל רק במחנות הצבא עם תלושי מזון, לכן הם הדפיסו תלושי מזון מזויפים ואיתם היא הלכה עם המפקד שלה. הם הגיעו למשאית במחנה הצבאי, אימא סלי התחפשה לאישה בהריון מתקדם ונכנסה לדלפק כדי לפדות את תלושי המזון, זה היה מאוד מסוכן כי במידה והיו מגלים אותם, היו הורגים אותם באותו רגע.

גם לאחר המלחמה המשיכה אימא סבינה (סלי) להיות פעילה ציונית ובאחת הפעמים השלטון ביקש ליצור פרובוקציה נגד ישראל, סבינה עם עוד פעילים מנעו זאת ע"י התראה שהגיע לשגריר, כדי לא להגיע לבית כנסת. עקב  פעילותה במחתרת, היא הוברחה ע"י השגרירות ארצה. גם כשכבר הייתה על האונייה עדין חיפשו אותה השוטרים רומניים. סלי שהייתה אסירת ציון המשיכה גם בארץ להיות פעילה בהסתדרות.

אבא שלי, מישו רוטמן, במלחמת העולם השנייה, היה במחנה עבודה. עיקר עבודתו היה פינוי הריסות וגופות לאחר ההפצצות בבוקרשט".

אדווה מספרת על ההיכרות בין סבא וסבתא

סבא מרדכי נפגש עם סבתא אסתר באוטובוס מתל אביב לבאר שבע. אחר כך הם נפגשו שוב כשלמדו במכללה הנדסאים כימיה. סבתא אומרת: "מזכרוני, חתונתי הייתה שמחה מאוד. קיבלנו בעיקר כלים לבית ותמונות החתונה היו בשחור לבן".

סבתא אסתר עבדה במחקר חקלאי ועיקר עבודתה היתה גידולים במים מליחים, שהיו הבסיס להתיישבות החדשה במרכז הנגב. סבתא מספרת: "למדתי בתוקף תפקידי מחשבים וסטטיסטיקה ואפילו כתבתי תוכניות למחשב עם כרטיסיות ורק לאחר תקופה ארוכה התחלנו לעבוד עם מסכים. לאחר תקופה למדתי גם רפואה משלימה והוצאתי תואר ראשון באוניברסיטה".

תחביביה של סבתא שלי כעת הם סריגה ושזירת חרוזים אותם  היא מעבירה בקורס בדיור מוגן שבו היא גרה.

הזוית האישית

סבתא אסתר: אני מאוד אוהבת אותך ומאחלת שתצליחי בכל מעשיך ורצונותיך ובכל מה שאת מאחל לעצמך. היי מאושרת בחייך ותהני מכל הישגיך. נשיקות וחיבוקים מסבתא אסתר