מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם אלזרקי, נולדתי בשנת 1948 באיזמיר שבטורקיה, להוריי אסתר ויום טוב אלזרקי. אני נשוי לפנינה ויש לנו ארבעה בנים ובת אחת ו – 14 נכדים.

העליה לארץ באניית המעפילים

בשנת 1948, בהיותי עדיין תינוק, עלינו לארץ באניית מעפילים שאיני זוכר את שמה. ליד חופי חיפה האנייה נתפסה על ידי הבריטים ונשלחה לקפריסין. לאחר עשרה ימים הצליחה האנייה לחמוק מהבריטים ושטה כאילו לכיוון טורקיה בחזרה. במהלך השייט פנתה האנייה לכיוון ישראל. כאשר האנייה הגיעה לחופי חיפה, בפעם השניה, באו אנשי הפלמ"ח והבריחו את נוסעי האנייה לבתי "עולים ישנים" שכבר גרו בישראל. הוריי נשלחו לבית בכפר יהושוע. כעבור שנה בשנת 1949 עברו הוריי למושב חצב ואני איתם, גר שם עד היום.

ילדות במושב חצב

בילדותי לא היו טלפונים וגני שעשועים. את המשחקים המצאנו בעצמנו. לא היו לנו כדורים, הכדורים היו מסמרטוטים. באותה תקופה היה צנע במדינה ולהוריי לא היה כסף לקנות את כל מה שהיינו צריכים כגון מזון ביגוד ועוד. היינו נאלצים להעביר בגדים ונעלים בין הילדים, מהגדול לקטן וכך היינו מתנהלים בתקופה זו. למדנו להסתדר ולחיות עם מה שיש ולאהוב אחד את השני ולא לבקש דברים שקשה להשיג. למדנו בבית ספר שהיה במושב והיום כבר לא קיים. בימי חג העצמאות היינו נוסעים לראות את מצעדי צה"ל וכך חגגנו את חג העצמאות. בשבתות היו מתאספים כל ילדי השכונה ברחוב שלנו והיינו משחקים קבוצות קבוצות בכל מיני משחקים, בנות משחקות בגומי וקלאס, בנים היו משחקים בכדורגל, מחניים וגולות. בלילה היינו משחקים במחבואים.

בגיל 14 סיימתי בית ספר יסודי ונרשמתי ללימודים בבית ספר עמל ברחובות. שם למדתי 3 ימים בשבוע מכונאות ובשאר הימים עבדתי במוסך לתיקון טרקטורים וכך עזרתי להוריי להביא פרנסה.

שירותי הצבאי

בגיל 18 בשנת 1966, התגייסתי לצבא, שירתי בחיל החימוש. המשכתי לשרת בקבע. השתתפתי במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. לאחר מכן שירתי ברפיח ובשנת 1982 שירתי בלבנון שנה וחצי. משם עברתי לבסיס בג'וליס. בסך הכול הייתי בצבא 30 שנה.

בגרות

בשנת 1992 השתחררתי מצה"ל וקיבלתי את המשק מהוריי כבן ממשיך. בניתי חממות לגידול ירקות ולולים לגידול עפות. בשטחים פתוחים היו לי מטעים של אפרסקים ואפרסמונים.

הזוית האישית

סבא אברהם: היה לי כיף איתך בתכנית שעברנו יחד. אני חושב שהכרנו יותר טוב אחד את השנייה. אני אוהב אותך ומאחל לך רק טוב. שירה אלזרקי:  אני חושבת שבאמת הכרנו יותר טוב אחת את השני ועכשיו אני יודעת מה חווית ולמדתי המון על הדור שלכם. ואני אוהבת אותך מאוד.